כולם כבר יודעים שאני בכיינית זה דבר ידוע, מה. אתם מכירים את האנשים האלו שבוכים בפרידות? אני. ויש את אלה שבוכים בפגישות. גם, אני. אה, ברור שיש גם כאלה שבוכים מרוב עצבים (אני), מרוב התרגשות (אני), מרוב אושר (אני) ועוד…
כולם כבר יודעים שאני בכיינית זה דבר ידוע, מה. אתם מכירים את האנשים האלו שבוכים בפרידות? אני. ויש את אלה שבוכים בפגישות. גם, אני. אה, ברור שיש גם כאלה שבוכים מרוב עצבים (אני), מרוב התרגשות (אני), מרוב אושר (אני) ועוד…
ללוות לידה במסע ? כשיצאנו למסע, אחד החלומות שכתבתי ב-Bucket List היה ללוות לידות בכל מיני מקומות. היה לי ברור שזה ככל הנראה לא יוכל לקרות במקומות בהם אנחנו מטיילים, זזים הרבה ולא נשארים במקום אחד. בכל זאת, לידה מצריכה…
מה כבר יש לי לכתוב? אנחנו בקופנגן. אין חדש. לא נסענו כבר חודשים לשום מקום יותר רחוק מקוסמוי, וגם לקוסמוי אנחנו נוסעים רק בשביל להחתים ויזה וממהרים לחזור לפנגן. עמוס שם ומלא מכוניות ואנשים ואיך שאנחנו מגיעים אנחנו רוצים לחזור…
פאזה שונה של חיים בקופנגן פעימת החיים משתנה תדיר. עכשיו זמן אחר, זמן של משק אוטרקי, יחידה אחת של חמישתנו, מחוברים בעבותות, פועמים יחד. הרבה זמן זוגי, הרבה זמן משפחתי. החוף השתנה ב”עונת השיא”, המון אנשים מסביב ואנחנו פועמים דווקא…
הצריך הזה כמה קל להישאב לשגרה של דברים שצריך לעשות… וואו, אנחנו מתוכנתים לזה. אוקיי, מה צריך לעשות? כמה אנחנו רגילים לשאלה הזאת. המחשבה שלנו בנויה סביב אגירת “צריך’ים”, ארגון שלהם ברשימות (בראש, או במקרים חמורים – באקסל…), בניית שגרה…