לקחנו את הגלולה האדומה
חיים רזים

חיים רזים

קודם כל, לפני שנדבר על מי רזה, מה רזה, ובעיקר למה רזה, אני רוצה לציין שכאן בתאילנד אני ממש לא נחשבת נמוכה. למעשה יש פה הרבה נמוכות ממני, כאילו, לא הייתי נסחפת ואומרת שאני נחשבת פה גבוהה, אבל בהחלט לא…

מי זאת אונה

בת כמה המרפסת הזו אני לא יודעת. אנחנו היושבות בה, בעשור השביעי לחיינו. כשהיינו צעירות, ואז פחות צעירות, ואז עוד פחות צעירות, היית אומרת לי, אחותי, כשנהיה בנות שישים נשב על המרפסת עם הויסקי והג’ויינטים שלנו ואחרינו המבול והבעלים והילדים…

אבודים ונמצאים

אבודים ונמצאים

היום השלישי בתאילנד, שלושה ילדים במיטת בית מלון, שלוש שנים במסע זה מרגיש. כלומר שלוש דקות. היו פה עכשיו שלוש דקות של שקט והנה הן עברו. “רד מהמיטה שלי!”, “עזוב אותי!”, “אוף נודניק!” גררררר גורו לכם גורים, תכף אמא מאבדת…