התחנה הבאה – הוי אן אחרי חודש על החוף במוי-נה, זזנו לתחנתנו הבאה – הוי אן. תכננו מראש להגיע ולהתמקם מבעוד מועד לקראת ה”טט”, הוא ראש השנה הויאטנמי החל בפברואר, ובו יש כמה ימים בהם הכל סגור וכדאי להיות מאורגנים…
אם היה בא מישהו לפני חצי שנה ואומר לי שאני אתקלח במים פושרים (טוב, לפעמים קרים) ולא איילל על זה, הייתי מגחכת. אם היה בא מישהו ואומר לי, לפני חצי שנה, אפילו לפני 4 חודשים, שאני אסחב מוצ’ילה על הגב…
אתמול עשיתי מעשה גדול. מה גדול, עצום. מה עצום, מדובר באמנסיפציה של ממש. שחרור האישה מכבליה עצמה ומהתלות בזו ש”תעשה לי”. יאפ, ביצ’ז, יושבות? קבלו: עשיתי לעצמי בעצמי שפמגבות. אני חוזרת: אני בעצמי עשיתי לעצמי שפמגבות! ולא יצא לי מופתעת…
שמונה דברים שלא חשבתי עליהם מראש אבל הם מה זה רלבנטיים. חודשיים וחצי במסע וזה מרגיש כמו נצח. כאילו מאז ומתמיד היינו ככה, יחד כל הזמן, בחופשה מתמדת, בתנועה מתמדת. לא מצליחה לדמיין איך זה היה כשזה לא היה ככה,…
לפעמים את יודעת רק בדיעבד שקרה משו מכונן. חשוב. משמעותי. ש”עשינו זכרונות”. ולפעמים את יודעת בזמן אמת וזה משגע ונהדר ועוצמתי. ערב אחד השבוע חווינו תלאות מרובות אבל ידעתי בזמן אמת, שעכשיו ממש ברגעים אלו אנחנו מייצרים זכרון משפחתי חזק…