היום השלישי בתאילנד, שלושה ילדים במיטת בית מלון, שלוש שנים במסע זה מרגיש. כלומר שלוש דקות. היו פה עכשיו שלוש דקות של שקט והנה הן עברו. “רד מהמיטה שלי!”, “עזוב אותי!”, “אוף נודניק!” גררררר גורו לכם גורים, תכף אמא מאבדת…
היום השלישי בתאילנד, שלושה ילדים במיטת בית מלון, שלוש שנים במסע זה מרגיש. כלומר שלוש דקות. היו פה עכשיו שלוש דקות של שקט והנה הן עברו. “רד מהמיטה שלי!”, “עזוב אותי!”, “אוף נודניק!” גררררר גורו לכם גורים, תכף אמא מאבדת…
זה לא פשוט מסתבר להפסיק כך פתאום באמצע החיים את הגלגל מלהתגלגל. המון המון סידורים. דברים שצריך לדאוג להם לפני נסיעה לשנה תוך ידיעה שלמשך שנה אנחנו פיזית לא פה, עם גישה מוגבלת לטלפון או דואר. למעשה גם בעידן של…
עכשיו כשהבית חצי ארוז, אני חוטפת את דפיקות הלב של החיים. הן פועמות ברגליים ובקצות האצבעות וברקות, בכל מקום חוץ מבלב שחדר אחד שלו שואל והשני עונה, ובעליות – ארגזים ארגזים. הבית חצי ארוז, החצי הסמוי מהעין. לא רואים את…
קראתי היום איפה שהוא בפיד שלי, שהאבוריג’ינים חוגגים יום הולדת לאו דווקא ביום שבו נולדו אלא בימים בהם הם חשים שאירעה קפיצת גדילה משמעותית בחייהם. מאמצת את זה לכבוד יום הנישואין שלנו שחל היום. דווקא היום יש הופעה של דודו…
הדבר העיקרי, ואפשר אפילו לומר היחידי, שמטריד אותי במהלך שאנחנו עושים הוא עניין ה(איך לא?)כסף. כמו לכולם יש לי אישו די רציני עם כסף ובעיקר עם החשש שיום אחד הוא פשוט ייגמר. ברור לחלוטין שהחשש הזה הוא בלתי סביר ומבוסס…