לקחנו את הגלולה האדומה

ארוחות בוקר עשו זאת בעצמכם
מסע משפחתי במזרח יהיה בדרך כלל מסע באדג’ט.
אני לא מכירה משפחות שמטיילות בלי בקרה על התקציב ובלי התייחסות לעלויות.
העלויות הקבועות שאי אפשר בלעדיהן הן כמובן לינה ואוכל.
מסתבר שהנייטיב’ס דורשים לאכול גם בבוקר, גם בצהריים וגם בערב, ובשאר הזמן גם.
אנחנו מתקצבים את ארוחת הבוקר באופן מאתגר – דולר לאדם.

אצלנו, הארוחה העיקרית היא בדרך כלל בצהריים והיא ארוחה שמנסיוננו, לא שווה להתעסק עם הכנתה באופן עצמאי, אפילו בתקופות של התמקמות בבית או גסטהאוס עם מטבח נוח. כמות ומגוון המצרכים, רמת ההתעסקות בקניות ובהכנה פשוט לא מצדיקים את זה, כשיש אוכל טוב וזול בכל קרן רחוב.
אז אנחנו מבשלים ארוחות צהריים רק כשמתחשק לנו.

ארוחות בוקר וערב זה כבר סיפור אחר.
לגמרי משתלם להכין אותן בעצמכם ברגע שאתם ממוקמים עם מטבח, אם זה בבית ששכרתם לתקופת “נסטינג” או בגסטהאוס שיש בו מטבח משותף.
אצלנו, הבוקר מתחיל בכך שהראיס מתעורר ממש מוקדם ואני ממש לא. זה סידור ממש טוב כי הוא בדרך כלל יוצא לצוד מצרכים כשאני עוד אין-אה-ריליישנשיפ עם הכרית והשמיכה. לפעמים אני מגלה אצילות ובאה איתו, אבל רק לפעמים.
ארוחת בוקר שאתם מכינים בעצמכם תהיה כמובן זולה יותר אבל לא פחות חשוב, בריאה יותר וטעימה יותר.

צעד ראשון יהיה למצוא איך להניח את הטלפיים על מצרכים. שוק קרוב, חנויות, מאפייה… כשאנחנו מגיעים למקום חדש ומתמקמים, דבר ראשון אנחנו עורכים רשימת קניות וסיור רגלי בסביבה הקרובה שלנו, מוצאים את המקומות לקנות מצרכים טריים (פירות, ירקות, ביצים, לחם) מצרכים יבשים (קמח, סוכר, אורז, שמן וכדומה), מצרכים בקירור (חלב, חמאה, יוגורט וכו’).
מהרגע שזה מטופל, ארוחות הבוקר הופכות לתענוג גדול ואין ספק שבצ’אנג מאי התענוג גדול במיוחד משום שהנגישות כאן למצרכים איכותיים היא גבוהה מאד, יחסית לשאר תאילנד והמזרח בכלל, המחירים זולים יחסית ויש אפילו מודעות גבוהה לבריאות, מה שמאפשר למצוא אייטמים לוהטים כגון דברי מאפה לא מתוקים (לחם, בייגל’ס, לחמניות, בגטים!!!), גרנולה מצוינת, יוגורט סויה טבעי, יוגורט הום-מייד ועוד.

אז הנה חמש ארוחות הבוקר המנצחות שלנו במסע בדרום מזרח אסיה:

מוזלי
מוזלי שתכינו בבית יהיה הרבה יותר טעים, בריא וכמובן זול ממוזלי במסעדות. מוזלי-מסעדות בדרך כלל יעלה 50-60 באט לאדם, הכי זול שאנחנו מצאנו הוא בבנגקוק, במסעדה שאנחנו אוכלים בה קבוע ארוחות בוקר כשאנחנו בעיר, ה”גקו בר” ברמבוטרי, 35 באט (כארבעה שקלים, דולר אמריקאי אחד) לקערית בהחלט נדיבה ובה פירות, יוגורט ודגני בוקר עם גרנולה. טעים וזול בהחלט אבל אפילו האופציה הזו לא מתחרה בעלויות של מוזלי ביתי שלנו: פירות מעולים וטריים מהשוק, יוגורט מהסבן-אילבן, גרנולה מסופרמרקט גדול יחסית (האייטם היחיד שנסענו עבורו, כל השאר במרחק הליכה), דבש אמיתי (במקרה היה למכירה ממש אצל בעל הבית של הגסטהאוס שלנו, בקבוק גדול של דבש איכותי למדי, אבל בדרך כלל ניתן להשיג דבש בשווקים או בשפופרות קטנות בחנויות הנוחות הנפוצות סבן אילבן או טסקו-לוטוס) – הכל ביחד 140 באט לחמישה אנשים.

פינת הנודניקית: אמנם היוגורט בסבן אילבן הוא יוגורט לבן שאמור להיות בטעם טבעי, אבל לטעמי הוא בכל זאת מתקתק וזה קצת מבאס אותי. אז נקודה לשיפור יכולה להיות לקנות יוגורט הום-מייד שבהחלט יש להשיג בצ’אנג מאי ולבדוק האם הוא יביא בכנפיו את החמצמצות שהחיך שלי מתגעגע אליה.

חביתה וסלט
אין כמו להרגיש בבית עם ארוחת בוקר, או ערב, של חביתה וסלט.
בשוק תמצאו תמיד ביצים טריות, חומות, טעימות, כתומות-חלמון. עגבניות ומלפפונים כמו גם עשבי תיבול כגון בצל ירוק וכוסברה תמצאו בכל שוק במזרח, חסה יכולה להיות קצת יותר מאתגרת אבל בצ’אנג מאי יש הכל ואפילו מגוון. בצל יבש לגיוון החביתות ושום לגיוון הסלט תמצאו בכל מקום ואתר, לחם נורמלי זה כבר אתגר יותר גדול אבל שוב, וסליחה שאני חוזרת על עצמי, אבל צ’אנג-מאי! יש בה הכל!
מה למרוח על הלחם..? גם זו לא תמיד פינה שקל לסגור, אבל מסתדרים. אבוקדו (בוייטנאם היו הכי מוצלחים), גבינת פילדלפיה או צהובה (בסופרים הגדולים ולפעמים גם בסבן אילבן שיש בכל חור), חמאה (בוייטנאם היה מאתגר למדי למצוא חמאה, כמות המרגרינה שראינו בשווקים עשתה לנו פלאש באקים לשנות השמונים העליזות, אבל בתאילנד זו לא בעיה).

“למלמים”
התחנה הראשונה בה עשינו “נסטינג” של ממש היתה במוינה, וייטנאם. נשארנו שם חודש בגסטהאוס על החוף והראיס היה מדווש על אופניים לשוק וצד לנו אוכל. שם התוודענו לכל מיני נשנושים שנקראים בפינו מאז ועד היום “למלמים”, כי המוכרים בשוק, שכמו רבים מבני ארצם בוייטנאם, לא מדברים אף מילה באנגלית, היו מקרבים את היד לכיוון הפה בתנועה המסמנת אכילה ונוהמים “לם! לם!”. כך הסקנו שכנראה ההברה “לם!” קשורה איכשהוא באוכל והנייטיב’ס התחילו לקבל את פניו של הראיס השב מהשוק בנבירות בשקיות והשאלה “איזה למלמים הבאת??”
אז למלמים זה כל מה שמקומי, זול, לא מהווה ארוחה בפני עצמו אבל סוגר פינות. יוצא מן הכלל הזה הוא ה”באן-מי” הוייטנאמי, שהוא אחושילינג ארוחה בפני עצמו, כמו שכבר סיפרנו בטיפים על וייטנאם.
למלמי בוקר בוייטנאם – קרקרים מדהימים שפגשנו רק במוינה, סטיקי רייס עם פולי סויה מומתקים בסוכר וקוקוס ומוגשים עם בוטנים בתוך עלה בננה, לביבות אורז עם בצל ירוק או תירס וכמובן קוקוס לשתייה ונשנוש הבשר הלבן המתקתק.
למלמי בוקר בפיליפינים – בהחלט מאתגר, כמו נושא התזונה בפיליפינים באופן כללי. יש מאפיות על כל צעד ושעל אבל כמעט כל מה שתקנו יהיה מתוק, אנחנו מצאנו לחם אחד מקומי שאינו מתוק, Pan De Sal – “לחם מלח” ואכלנו אותו לא פעם כארוחת בוקר עם אבוקדו. לפעמים אפילו אבוקדו לא מצאנו ואכלנו לארוחת בוקר פשוט פירות, מנגו מהממים (הכי טובים במזרח!), פאפייה, בננות. היה מקום אחד שדורג גבוה בסולם הלמלמים שלנו, טאגאייטאי באי לוזון, שם מצאנו שוק שווה עם אגרול’ס בננות טעימים, אגרול’ס ירקות טובים, בוטנים עם שום וצ’ילי או רק במלח.
למלמי בוקר בתאילנד – סטיקי רייס עם מנגו, לביבות אורז שכבר פגשנו בוייטנאם, פירות מהעגלות (שיש בעיקר בבנגקוק), עוגת בננות בשוק, בננות מטוגנות, פומלה מפולטת ושאר שמחות קטנות.

פנקייקס
הנה דוגמא קלאסית לארוחת בוקר (או ערב) שממש משתלמת להכנה עצמאית. מנת פנקייקס במסעדה תעלה 60-70 באט, ובמקרה הטוב תגיע עם בננה. פעמים רבות הפנקייקס יהיו מאבקה, איכסוש.
אנחנו מכינים פנקייקס כמו בבית, חוץ מאבקת אפייה שממש קשה להשיג במזרח. מתארגנים על דבש (במקומות שלא מצאנו התפשרנו על סירופ מייפל, לשמחתם של הנייטיב’ס) ועל פירות טריים – מנגו, פאפאיה, בננות, דרגון פרוט – ומרגישים לקשרי. ואפילו מאד.

שקשוקה
בישראל דווקא לא היינו אוכלים שקשוקות. בוקר אחד בוייטנאם נדלקנו על קונספט השקשוקה בהשראת משפחת לב והשאר הסטוריה.
עגבניות, בצל, שום, פלפלים, צ’ילי, ביצים ואיזה לחם לניגוב. בוייטנאם היו אלו הבאגטים האלוהיים, בפיליפינים פאן דה סאל ובתאילנד מה שמוצאים. ספציפית בצ’אנג מאי, אם עוד לא הייתי חדה על זה עד כה, אפשר להשיג הכל, וזה כולל באגטים.