לקחנו את הגלולה האדומה

אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד. אבל עכשיו ינואר. ינואר אינו אוקטובר. אבל גם בינואר יש לי ציצים והגיע הזמן לבדוק שהם סבבה גם מבפנים.
למעשה קצת עבר הזמן, והתלבטתי מה לעשות עם הצ’ק אפ שלי, או יותר נכון איפה לעשות אותו, ואז הסתדר ככה שאנחנו בצ’אנג מאי ואמרתי, יאללה. פה זה טוב ועכשיו טוב מאחר כך.

קבענו תור במקורמיק הוספיטל, בית חולים נוצרי ותיק, לא רחוק מהעיר העתיקה בה אנו מתאכסנים. כשהתקשרנו לקבוע, וידאנו שהם מבינים שאני מבקשת תור אצל כירורג שד, בדיקת ממוגרפיה, בדיקת אולטרה סאונד ופענוח של שתיהן. אמרו כן כן וקבעו לי לכמה ימים אחר כך. פה חשדתי. תור להכל ביחד תוך כמה ימים?? היתכן שיש שירות רפואי כזה? ובכן. יש. ואפילו מאד.

נסיעה קצרה מהגסטהאוס (40 באט, יעני 4 שקלים) ואנחנו שם. חמש דקות לפני התור המיועד שנקבע לתשע וחצי בבוקר. באולם ההמתנה הנקי והמואר, מוזיקת מעליות מתנגנת. לוקח לנו כמה רגעים לקלוט, לא מדובר במערכת שמע משוכללת אלא בפסנתר אמיתי, אליו יושב פסנתרן אמיתי ומנעים לממתינים בנגינתו. פה חשדתי. אולי ממתינים פה הרבה?? אולי כל כך הרבה שהבנאדם נהיה עצבני ורק מוזיקת מעליות משרה עליו רגיעה הדרושה בהחלט כי תכף יבדקו לו לחץ דם וחבל ככה?? אז זהו שלא. לא הספקנו לחצות את אולם ההמתנה, כבר זינקה עלינו חלוקית לבנית, שאלה למה אנו זקוקים וליוותה אותנו לדלפק הדרוש לנו. מרגע זה ואילך, לא היינו ולו רגע אחד אבודים במערכת, מישהו בחלוק לבן ולפעמים גם מצנפת נייר של אחיות ליווה אותנו בכל רגע ורגע.

דלפק אחיות. מדדו לי לחץ דם. מה כבר יכול להיות לחץ הדם של אישה שהרגע חצתה אולם המתנה מצוחצח, לצלילי נגינת פסנתר לייב ובליווי חלוקית חביבה. תקין כמו פסנתר מכוון ביום שמש יפה בצ’אנג מאי.

אחות עם מצנפת נייר על ראשה ליוותה אותנו מהכסאות עליהם המתנו מספר דקות אל חדרו של הכירורג, מרחק עשרה צעדים. סגרה הדלת אחריה ופנתה להמתין בפינת החדר, עת הרופא שומע ממני את הסטוריית הציצים שלי, שואל אותי את כל השאלות הנכונות, מצטט לי מחקרים עדכניים בנושא ממוגרפיה בנשים בסיכון נמוך ומזמין אותי לעלות למיטת הבדיקה.
ואז הבנתי למה האחות מחכה. היא מחכה לעזור לי להתפשט, להניח בגדיי בצורה מסודרת על הכסא ולעזור לי להתלבש בתום הבדיקה. כולל להפוך את הגופיה שלי מ”צד שמאל” ל”צד ימין” ולהחזיק אותה עבורי כך שיהיה לי נוח להשחיל הידיים והראש למקומם, כמו שמלבישים ילד. את החזייה, להפתעתה המוסתרת בנימוס של האחות, רכסתי בעצמי.

הרופא מסביר לי שכעת יקחו אותנו לממוגרפיה ואולטרה סאונד. מתנצל שהבדיקות עצמן מבוצעות כרגע באופן זמני במעבדה מחוץ לבית החולים. מלווים אותנו למפתן הבנין, שם ממתין לנו רכב של בית החולים, להסיענו למעבדה. הנהג מפקיד אותנו בידי פקידת הקבלה ומבקש ממנה להתקשר כשנסיים כדי לקחתנו בחזרה.

בשלב הזה אנחנו כבר מחליפים מבטים המומים תוך כדי שאני חוטפת פלשבקים מהבדיקות שלי לפני שנתיים (ביקור אצל הכירורג, ביקור בקניון חדרה לביצוע ממוגרפיה, ביקור בקניון חדרה לאיסוף תוצאות הממוגרפיה, ביקור בקניון חדרה לביצוע אולטרה סאונד, ביקור בקניון חדרה לאיסוף תוצאות האולטרה סאונד, ביקור אצל הכירורג לסיכום הצ’ק אפ השנתי, סך הכל עניין של ששה ימי עבודה, ארבע חניות בקניון חדרה, שבעים ושמונה שיחות טלפון, קצת עצבים, טיפה כורכום וכמון, בקטנה. פלא שלא מדדו לי לחץ דם??) ומהבדיקות שלי לפני שנה (שנית מצדה לא תיפול הפעם אני עושה פרטי, אז רק ביקור אצל הכירורג להפניה, נסיעה לעזריאלי לבדיקות עצמן, חניה בעזריאלי ותכלס אני יכולה לעצור כאן כי אמרתי חניה בעזריאלי ואתם צריכים להגיד הגומל. אבל לא אעצור לפני שאציין אלף ומשהו שקלים תשלום לבדיקות באופן פרטי, בקטנה.).

ממוגרפיה. ובכן. ממוגרפיה היא ממוגרפיה. נעים זה לא. אולטרה סאונד, ובכן, הג’ל של האולטרה סאונד קר בכל העולם והאמת התפלאתי שהם לא מחממים אותו, פייר אני מה זה מאוכזבת. מצד שני, אקלים טרופי זה לא מגדלי עזריאלי בחורף, או שזה לא היה חורף אלא המיזוג המטורף שם.

הסבר קצר לרופאה הרדיולוגית מה זה פלאפל, כוס תה וקרקרים בהמתנה לאחינו הנהג והופ אנחנו בחזרה אצל הכירורג שמכריז על הציצים שלי כמשתפרים עם השנים וביוש.
שלוש שעות, הכול כולל הכל, אלפיים באט. יעני מאתיים שקל. עכשיו תגידו לי אתם. לא, באמת, אין לי מילים.

Related posts:

שבוע ראשון בצ’אנג מאי תאילנד אטרקציות בצ’אנג-מאי תאילנד עם ילדים מסעדות מומלצות בצ’אנג מאי תאילנד נובמבר 2014 – סיכום חודש בקו טאו, תאילנד