לקחנו את הגלולה האדומה

פארק קאו סוק

אגם מרהיב ביופיו, מוקף צוקי גיר גבוהים, ירוקים, צונחים לתוך המים. חורשות רפאים של עצים באגם, יותר מדי
מים זה גם לא טוב. נחנקו העצים. ג’ונגל רוחש, רועש, ועם זאת שקט שאי אפשר לתאר. גסטהאוס בסיסי, גשם טרופי, גג פח רוגש מהטיפות שממשיכות לטפטף שעות אחרי שהגשם פסק. ווייפיי רק במסעדה, במיטה כילה ושקט של ג’ונגל, שזה בעצם מאד רועש.

אנחנו בפארק לאומי קאו סוק. לקחנו לפני שלושה ימים מעבורת לילה מקו טאו לסוראט תאני ומשם באוטובוס לקאו סוק. מהאוטובוסים האלו שמורידים אותך פשוט על הכביש, זה לא בדיוק נראה כמו תחנה ולא ברור איפה פה הכפר אבל הגענו. בלבול קטן עם נהגי המוניות המקומיים, השם של הגסט האוס (זכרנו משו עם “גרין” אבל מסתבר שיש שניים כאלו בכפר הקטן, באמת קטן הזה…), אבל בסוף השאטל שלנו הגיע ולקח אותנו לגסט האוס שהיינו אמורים לשהות בו שני לילות ובסוף נישאר שלושה לילות, כי אתמול לקחנו יום טיול באגם, ההוא מפיסקת הפתיחה, והחלטנו לקחת את היום כדי לעשות קצת צ’יל אאוט. לי הצטברה קצת עבודה, הילדים קצת פרקו עול לימודים, הראיס עוד לא סלל לנו את המשך הדרך ובכלל, עד הבוקר בכלל לא החלטנו לאן ממשיכים מכאן. ולמה.

לאן ממשיכים מכאן

אנחנו כל הזמן נעים בין שני קצוות של איזו סקאלה מוזרה. מצד אחד, יש את ה”מה, אנחנו כבר פה, לא נעשה את המאסט ההוא והמאסט הזה והמאסט החבר של המאסט והאמאמא של המאסט???” ומצד שני יש את הידיעה שאנחנו לא תיירים במובן הפשוט של המילה, לא נסענו לטיול של שנה, נסענו לחיות למשך שנה באורח חיים אחר, שחלקו טיול. ובאורח החיים הזה יש תקציב מתוכנן, ויש שיקולים שמושכים לכאן ולכאן כל הזמן. למשל, לאן ממשיכים מכאן.

חשבנו לנסוע לקראבי ומהר מאד הבנו שזה לא בתקציב שלנו. זה שיא העונה, מלא שם, יקר שם, זה לא בשבילנו. דווקא בפארק קאו סוק ממש זול מבחינת לינה (450 באט ללילה לחדר משפחתי, עם מים קרים במקלחת, מאוורר כי באמת לא צריך פה מזגן כרגע, גג הפח מהפיסקה הקודמת-קודמת, ושלל חרקים ופרוקי רגליים שגרו פה לפנינו ויגורו פה גם אחרינו. שמע ישראל.) אבל מבחינת אוכל, רק קצת יותר זול מקו טאו (היקרה), ומבחינת אטרקציות אפשר להוריד פה בקלות תקציב של חודש בכמה ימים.

מה יש לעשות פה?

יש רכיבה על פילים, יש טיול יום באגם צ’או לאן, טיול יומיים באגם כולל לילה בבונגלוס על המים (תאמינו לי, כשראיתי באגם את ה”בונגלוס” שהיינו ישנים בהם לו לקחנו את הטיול שכולל לילה, נחרדתי עד עמקי נשמתי הנחרדת. לא הייתי שורדת שם את הלילה. ולא היה לנו את הפוסט הזה עכשיו. במקום זה, הייתם מקבלים פה פוסט של הראיס על הטסת גופה, וזה לא פשוט.), יש טרקים בג’ונגל, עם לינה ובלי, יש אבובים בנהר, יו ניים איט.
צריך לבחור, כי התקציב מוגבל, אז בחרנו את היום המקסים שבילינו אתמול,שכלל שייט באגם, ארוחת צהריים מקומית מגניבה, טרק קטן בג’ונגל כולל מערה עם מפלים (קטנת הבית ואני לא נכנסנו למערה, נסיון-עבר כואב מניקבת השילוח רמז לנו שעדיף לכולנו שנתפצל בשלב הזה, אז הראיס נכנס עם הבנים למערה ואני והקטנה נשארנו על שפת הנחל ושיחקנו ארץ-עיר), רחצה באגם, מגשי אננס ואבטיח חתוכים ובחזרה לפיר שממנו נסענו בחזרה לכפר.

היה יום באמת מהמם, ובשאר הזמן טיילנו פה בכפר, משפחה של גרמנים מהגסטהאוס סיפרו לנו על מקום מקסים לרחצה בנהר עם “טרזן” שקפצנו איתו למים, גשם טרופי תפס אותנו בדרך, במהלכו שפחתכם הנאמנה שיחקה אותה מקגייוור וגזמה בציפורניים (!!!) עלה ענקי מאיזה עץ, כדי לסוכך איתו על המצלמה והטלפונים הניידים שלא יירטבו, וחטפה תגובה אלרגית עצבנית של עקצוצים וגירודים הסטריים בכפות הידיים (לקחתי כדור נגד אלרגיה וזה עבר. אבל היו חרדות מוות עד שזה עבר, כאילו דהה.) ואפילו הפתעה קולינרית מגניבה ביותר אמש, מסתבר שאחת מעשר המסעדות הטובות בתאילנד נמצאת ממש פה בכפר הקטן בקאו סוק ומצאנו אותה והיתה באמת ארוחת ערב מעולה. הטובה שלנו בתאילנד עד כה, ללא ספק. אם מישהו מכם מזדמן פעם לפארק קאו סוק, אז למסעדה קוראים Pawn והיא נמצאת ברחוב הראשי של הכפר, לא רחוק מהגשר, מול המינימרקט של “מורנינג מיסט”, אחד הריזורטים פה. במינימרקט הזה קניתי חפיסה ווינסטון ב-70 באט, מה שאגב מזכיר לי שזה מאד משעשע איך בארץ אני כל כך בררנית בסוג הסיגריות שאני מעשנת, בעוד פה אני פשוט מעשנת מה שיש, עד כה זה היה מרלבורו לייט ב-100 באט (97 באט ב”סבן אילוון”) ועכשיו אני דופקת את השיטה עם ווינסטון ב-70 באט כאמור. מצחיק.

היעד הבא

אתמול כשהלכנו לישון עוד לא היה לנו מקום לינה או יעד סגור למחר, אבל הבוקר הראיס מצא לנו מקום שנראה ממש סבבה בעיירה שנקראת, תחזיקו חזק, פרצ’ואפ קירי קאן, עיירת דייגים קטנה שבאה לנו טוב במסלול שלנו, שהוא כעקרון בכיוון קמבודיה עכשיו. נשתרך לנו דרך היבשה צפונה עד הגבול עם קמבודיה, אותו נעבור יבשתית וממנו לויאטנם. מה שכן, אנחנו ישנים רוב הזמן עם הילדים בחדר משפחתי כך שחיי האישות שלנו כרגע מסתכמים בלישון כפיות. עד מתי דצמבר 14.

קאו סוק

קאו סוק (Khao Sok) הינה שמורת טבע יפיפיה בדרום תאילנד שנמצאת על הדרך המחברת את סוראט טאני (Surat Thani) עם פוקט (Phuket). הכניסה לשמורת הטבע נמצאת בכפר בעל שם זהה. כרטיסים לפארק קאו סוק רכשנו עוד בקו טאו (כרטיס משולב מעבורת ואוטובוס) במחיר של 850 באט לאדם. האוטובוס פשוט פרק אותנו בכניסה לכפר (יש שלט די גדול בצד הצפוני של הכביש) ושם המתין לנו הרכב של בעל הגסט האוס שבו שהינו בשלושת הימים הבאים. הגסטהאוס נקרא Evergreen House. הוא גסטהאוס בסיסי ביותר אבל סביר ביחס לעלות. יש לקחת בחשבון שהכפר והפארק עצמם נמצאים במרחק של כ 2 ק”מ מהכביש מה שאומר שבירידה מהאוטובוס ממתינה קבוצה של נהגי מוניות שמיד עטה על הנוסעים ההמומים.

Evergreen House, Khao Sok

הכפר עצמו כולו מבוסס על התיירות שסביב הפארק הלאומי וכל מקום בו מציע לינה, אוכל וכן מגוון אטרקציות (לא זולות) הקשורות למקום. ביניהן טרקים בפארק, שיט בקנו, שיט באבובים, טיול פילים וטיולי יום או יומיים באגם. המחירים משתנים קלות ממקום למקום. אנחנו החלטנו על טיול יום באגם צ’או לן (Cheow Lan). המחיר לכולנו לאחר קצת הנחה – 4600 באט, לא כולל עלויות הכניסה לפארק. אפשר גם להיכנס עצמאית לפארק ולהגיע עד לעומק של 2-3 ק”מ אל תוך השמורה. עלויות הכניסה לפארק הן 200 באט למבוגר ו 100 באט לילד (עד גיל 14). המחירים בקאו סוק סבירים וזולים מעט מקו טאו (בכ 10%-20%).
הפארק מפורסם גם בזכות פרח הרפלסיה Rafflesia שגדל בו, שהוא הפרח הגדול בעולם ובעל מראה (וריח) מאוד ייחודיים. מאוד רצינו לראות גם את זה, אבל זה דרש טרק נפרד (יקר…) ונרמזנו שזה לא מצדיק את המחיר. ויתרנו. אי אפשר הכל.
אגם צ’או לן הינו אגם מלאכותי שנוצר כתוצאה מסכר שנבנה במקום (Rajjaprabha Dam) וגרם להצפה של יער גשם ולהיווצרות תצורות מדהימות של סלעי גיר שנקברו בחלקם תחת המים. הכניסה לאגם צ’או לן היא נפרדת ובמרחק של כ 60 ק”מ מזרחית לכניסה הראשית לפארק לכיוון סוראט טאני. ייתכן שאפשר להגיע אליה ישירות מבלי הצורך לעבור בכפר עצמו. לא ניסינו. בכל מקרה את הטיול באגם חייבים לעשות עם מדריך. הטיול עצמו הוא מדהים ולוקח ישירות למעבה הג’ונגל של דרום תאילנד. הטיול כולל שיט מדהים באגם בסירת לונגטייל (Longtail), רחצה במים החמימים של האגם, טיול רגלי בג’ונגל, כניסה למערות בפארק (תלוי בעונה) וכמובן ארוחת צהריים ופירות.
מעבר לאגם ולפארק יש בקאו סוק כמה נקודות שבהן אפשר לרחוץ בנהר. נאמר לנו שאחר הצהריים גם קופי המקק המקומיים יורדים לרחצה. ביקרנו כמה פעמים בשעות המיועדות ולצערנו לא ראינו אף קוף. מקקים לעומת זאת בהחלט ראינו. זה ג’ונגל. יש לקחת את זה בחשבון. קופים יש במקדש הבודהיסטי שנמצא מרחק של כמה מאות מטרים מזרחית לכניסה לכפר על הכביש הראשי.

Related posts:

יממה בלאוס או בקיצור ויזה ראן פראצ’וואפ קירי קאן. אושר זה כאן. קלישאות וקופים, מעט כסף, הרבה זמן. תכניות שמשתבשות, לא מה שחשבתם.