השבוע גיליתי עוד משפחה מטיילת. שני הורים (כמונו), שלושה ילדים – שני בנים ובת (היי! כמונו!), מהמושבה שאנחנו גרים בה, היא אפילו חברה שלי בפייסבוק עוד מלפני כן, בקיצור, מפה לשם, הם כרגע בגואה. יש להם בלוג, גם שם ייבבתי, קינחתי אף, שטפתי ריסים, תקראו לזה איך שאתם רוצים, מה שבטוח, זה מזיז אותי בעמוקים.
הם קראו לבלוג שלהם “לךְ לךָ”, איך אני אוהבת את הפרשה הזאת. המורה שלי לכתיבה לא נותן לפרשת “לך לך” לעבור ככה סתם באף שנת לימודים (התחלתי שנת לימודים שלישית, אגב.), וגם לי יצא, עם קורס הדולות שסיים לפני שבועיים, לדבר על פרשת “לך לך”, ההליכה אחר קול פנימי, ההליכה אל הלא נודע. למעשה הקורס הזה גם התחיל בפרשת “לך לך” וגם הסתיים בפרשת “לך לך”, וזה היה מרגש מאד.
תחשבו על זה רגע. בא בורא עולם לאברם, אומר לו, אח שלו, לךְ לךָ. לא אומר לאן, מבטיח שאין מושג מה יהיה, רק לך לך. ואני, לא הייתי במזרח בחיים שלי. גם הראיס לא היה. אז גם שלי ודני לא היו, וזה קצת ניחם אותי.
איך שלא יהיה, אני חייבת להודות שאחת החרדות שלי מתמקדת בנושא השירותים. כן, נו, אני בחורה קטנונית. הראיס, הוא חושב על כסף ואיך נממן ולאן ניסע ומה נעשה וזה. אני, אני חושבת על מה נאכל ואיך יהיו השירותים. זו אחת הסיבות שאני רוצה טיול “נסטינג” – להשתקע לכמה זמן, כל פעם במקום אחר. רוצה לבשל, לאכול ולהאכיל בריא, ושיהיו לי שירותים משלי ונקיים. חיה בסרט, בקיצור. אני אוהבת לחיות בסרט, מי ישמע כמה מגניבה המציאוּת.
וכאילו לא מתנהלת כל הזמן, ברקע של חיינו, היציאה מהמטריקס, במקביל לגמרי מתנהלת לה קהילה נשית של חברות, בעלות עסקים, שעוזרות ותומכות ועושות אחת עבור השנייה, ואני חלק מהקהילה הזאת, ואני יודעת שיהיה לי כל כך קשה לעזוב אותן.
רק השבוע, אחת מהן הכינה לי מודעה לפרסום קורס דולות שאני פותחת בעוד חודש, כל האחרות התגייסו לעזור להפיץ את דבר הקורס (בעזרת המודעה כמובן), אני הקדשתי זמן לאחת החברות לייעוץ על העסק שלה, לחברה אחרת לייעוץ קצר בעניין ההריון שלה, ולכל האחרות בעזרה בהפצת ושיווק מה שהן משווקות ומפיצות. אחת בשביל כולן, כולן בשביל אחת. מחר אני מארחת מכירה של אחת מהן, אצלי בבית. בשבוע הבא היא תתארח אצל חברה אחרת מאיתנו. קהילה נשית עסקית במיטבה, אבל ברמות שבאמת, אין דברים כאלו.
אז הגעתי למסקנה חד משמעית, ותודו שאני צודקת: אני חייבת לגרור לפחות נציגוּת מכובדת מהן לצאת מהמטריקס ולבוא איתנו.
קוסמוס יקר, לטיפולך אודה.
לכבוד הוא לי להיות מוזכרת כאן!
תיקון קטן- דני כן היה בהודו. לפני 11 שנים הוא היה בגואה, חזר לארץ כדיי לעבוד חודש חודשיים ולחזור להודו, אבל אני הפרעתי לו בתוכניות ועשיתי לו בית ושלושה ילדים.
אז עכשיו הוא מתקן.
דברי איתי על עינייני השירותים אחורי זה, בפרטי.
הו בהחלט! תחזרו לגואה כשאנחנו נגיע..?