אני חושבת שסינגפור היא יעד שאף אחד, בטח לא משפחות, לא מגיע אליו במקרה, “על הדרך”.
סינגפור אינה יעד למטיילי באדג’ט כמונו כי היא יקרה מאד.
אז למה מגיעים לסינגפור? כי עושים שם קונקשן מטיסות, משם לכאן ולהיפך.
למשל, מי שטס מתאילנד לפיליפינים ובחזרה או ליפן-סין-קוריאה, עם דרכון ישראלי, ולפיכך אינו יכול לעשות קונקשן בקואלה לומפור (שם רוב החברות עושות את הקונקשן שלהן, ובעיקר אייר אסיה, חברת לואו קוסט מאד פופולרית במזרח). אז בדרך כלל היעדים האפשריים לקונקשנים הם סינגפור והונג-קונג, אנחנו בחרנו בסינגפור כי לשם מצאנו את הטיסה הכי זולה בתאריכים שהיו רצויים לנו.
החלטנו שאם כבר לקחה אותנו הדרך לסינגפור, נשהה בה כמה ימים ונחווה חוויה אחרת לגמרי מ”המזרח”. לא ידענו אפילו עד כמה.. הנייטיב’ס פינטזו חודשים על הויפי המעולה שבטח יהיה בסינגפור, באופן כללי הנייטיב’ס מדרגים את יעדי הטיול שלנו לפי איכות הויפי בהם.. וכמובן שהויפי זה קצה הקרחון כשמדובר בסינגפור, כי המקום הוא “לא המזרח” ברמות אחרות יעני.
נתחיל משדה התעופה של סינגפור, “צ’אנגי” המפורסם. לא, אין דברים כאלה.
כבר כשנוחתים בצ’אנגי מבינים, פה זה לא “המזרח”.
מה זה כן..? אני חושבת שהכי מדויק יהיה להגיד שמדובר באירופה על סטרואידים.
הכל נקי, מאורגן, מנומס, מערבי מאד, קוסמופוליטי מאד.
אונה שלי שלחה לי כבר לפני חודשים לינק לגבי הפסל “גשם קינטי” שנמצא בטרמינל A בצ’אנגי, הגענו אליו רק בטיסה בחזרה מסינגפור אבל הוא היה שווה ומיוחד ואני ממליצה לא לפספס אותו. כי לא רק שהוא מהמם באמת, אלא שהבחירה להציב (להניח? לתלות? להתפלל? זה פסל נע, בכולופן) עבודת אמנות גרנדיוזית וייחודית באמצע טרמינל בשדה תעופה היא אולי בחירה שמייצגת את סינגפור ואת אופייה המיוחד לא פחות מהנקיון ברחובות, הגודל המטורף של הכל, השפע שזועק מכל פינה, ארבע השפות הרשמיות של העיר (אנגלית, סינית, מלאית, טמילית) והסדר המופתי.
The Kinetic Rain scuplture in Changi airport
לינה בסינגפור
שכרנו מראש, לאחר חריש עמוק ברשת, חדר דרך AIRBNB. הלינה בסינגפור יקרה מאד. לשם השוואה, לאורך 8 חודשים של מסע, התקציב היומי שלנו ללינה עומד על 20$, ובאופן כללי בחישוב הכולל אנחנו עומדים בו. יש מקומות יותר יקרים אבל יש גם יותר זולים ובממוצע היקרים מתקזזים עם הזולים, למשל כמה ימים בעיר גדולה או ביעד יקר יחסית כמו חלק מהפיליפינים, אנחנו לנים ב-40$ דולר ללילה, אבל מקזזים עם יעדים של שבוע במקום זול שיכול להיות אפילו בסדר גודל של 12$ ללילה.
בסינגפור, הכי זול שמצאנו היה, שימו לב, חדר בדירה של משפחה מקומית, ב-50$ ללילה.
הבניין נאה, השכונה נאה, החדר מרווח עם רצפת פרקט ו, אכן, ויפי משובח, אבל ביץ’ פליז, חמישים דולר ללילה לחדר עם מיטה זוגית ושני מזרנים על הרצפה, בדירה שיש בה עוד אורחים חוץ מאיתנו, עם חדר שירותים ומקלחת אחד לכולם?? הזוי, אבל תאמינו לי, יותר נורמלי מזה לא ניתן למצוא. איך אני יודעת את זה? כי אם היה משהו יותר טוב, הראיס היה מוצא אותו. מה שכן, המארחים היו מאד מנומסים וידידותיים, בסינית שוטפת אבל בכל זאת.
תחבורה בסינגפור
היינו בסינגפור רק ארבעה ימים, אבל יחסית לארבעה ימים התרוצצנו די הרבה. היו לנו סידורים (!!!, כן כן. תארו לכם. גם לאנשים במסע במזרח יש לפעמים סידורים. במקרה שלנו, סבב שגרירויות. שגרירות תאילנד כדי להתארגן על ויזה ושגרירות ישראל כדי להחתים את הקונסול על נייר שעוד נחתים על שכמותו פעמיים את הקונסול בשגרירות בבנגקוק, אררררר, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר שככל הנראה לא ייכתב) וחוץ מסידורים אמרנו מה, אנחנו פעם בחיים (ככל הנראה) בסינגפור, לא נטייל קצת? לא נראה משו ככה בקטנה??
אז איך זזים ממקום למקום בסינגפור? בתחבורה ציבורית. וכשאני אומרת תחבורה ציבורית, אני לא מתכוונת למוניות או טוקטוקים (נראה לכם?! אין שם טוקטוקים והמוניות יקרות!) אלא ממש לתחבורה ציבורית. אוטובוסים ורכבות.
התחבורה הציבורית בסינגפור היא יעילה, פשוטה לפיענוח ולתיפעול, נוחה, ממוזגת (הרבה יותר מדי תכלס…), בקיצור מושלמת. כמו כל דבר בסינגפור, גם התחבורה אינה זולה, אבל אם מתכוונים לזוז הרבה ממקום למקום, כדאי בהחלט לקנות את ה”טוריסט פאס”, שכוחו יפה לאוטובוסים ול-MRT (הרכבת התחתית והעילית העירונית המעולה), מחירו 16 דולר סינגפורי (3 דולר סינגפורי לשקל) ליומיים של נסיעות בלתי מוגבלות, לאדם. המחיר לילדים – אותו דבר. זה יפה שהם מתייחסים לילדים בתור “אדם”, פחחחח. אגב, סיבוב נאה הם יעשו עליכם באמצעות הגבלת מועד הקנייה של הפאס היומי הנ”ל לאחרי 12 בצהריים, והוא לא ליממה אלא עד סוף היום. כמו כן, לא בכל התחנות ניתן לרכוש את הטוריסט פאס כך שייתכן שתיאלצו לנסוע נסיעה אחת בתשלום מלא אל התחנה בה תוכלו לרכוש את הפאס. אם אתם חמישה, כמונו, ייתכן שתעדיפו לשלוח נציג (את הראיס שלכם, מן הסתם) לנסיעה הנ”ל, הוא יקנה את הפאסים עבור כולם וכך תשלמו על הנסיעה ה”מבוזבזת” כרטיס אחד ולא חמישה. רק אומרת.
אבל אחרי שפיצחתם את העניין המעט מנג’ס של השגת הטוריסט פאס, הרכבת התחתית והעילית של סינגפור היא פשוט מדהימה. מהירה, מהונדסת פגז (כמעט לעולם לא תחכו יותר מדקות בודדות בהחלפת קוים), נקייה בשגעון (הקנס על אכילה או שתייה ברכבת הוא 5000 דולר סינגפורי. הקנס על עישון ברכבת הוא כפול מזה.) ומסתנכרנת עם קווי האוטובוס באופן שגם לאוטובוס בדרך כלל לא תמתינו יותר מעשר דקות. קל מאד להתמצא ולבנות מסלולים נוחים מכל מקום לכל מקום. בקיצור תענוג. רק למה המזגן על עשר מעלות חברים?! להתעטף בלונגי, להסיר. להתעטף, להסיר.
סינגפור עם ילדים – מה עושים ?
אם לא היה כל כך יקר לשהות בה, לסינגפור יש בהחלט מה להציע מבחינת “אטרקציות” ואפשר בכיף לבלות בה שבוע עמוס פעילויות. אבל כמו שאמר מי שאמר, “אם לא היו לי ילדים, היה לי היום מליון דולר לתת לכל ילד”… או בקיצור, יקר בסינגפור, אם עוד לא הייתי ממש חדה על הנקודה הזאת, ולכן רוב האנשים יעדיפו לשהות שלושה, ארבעה ימים בעיר, ויצטרכו לבחור כמה דברים מבין האפשרויות המוצעות לתייר ההמום, שעוד לא הספיק להתרגל שכשהוא חוצה את הכביש, לא מנסים לדרוס אותו כמו בשאר המזרח אלא, שומו שמיים, ממש עוצרים ונותנים לו זכות קדימה!!!, וכבר הנה הוא טס הלאה ליעד הבא, הרבה פעמים בנגקוק או מעוז ג’יפה אחר, בחזרה למזרח האמיתי.
אנחנו בחרנו אטרקציה אחת בתשלום, אחת חינמית, ואת השאר עשינו בעיקר סביב “איפה אוכלים”, מה שאיפשר לנו להציץ בעוד כמה איזורים של העיר היפה הזאת.
SINGAPORE FLYER – הגלגל הענק של סינגפור
מדובר, על פי פרסומים זרים, בגלגל הענק הגדול ביותר בעולם. כמו ה-LONDON EYE אבל יותר גדול. נו, אמרתי לכם, אירופה על סטרואידים. והוא באמת מאד, אבל מאד מרשים. הנוף הנשקף ל-360 מעלות סביבכם הוא עוצר נשימה, הנמל של סינגפור, הריאה הירוקה הצמודה אליו, גורדי השחקים ומבני הענק הגרנדיוזיים שהעיר משופעת בהם, הנהר החוצה את העיר, חצי שעה שבה מצלמים ללא הרף וחשים קוצר נשימה קל. זה באמת מאד מאד גבוה.
התמונות מדברות בעד עצמן.
The views from the Singapore flyer
THE GARDENS BY THE BAY
הגנים שעל המפרץ הם יעד מקסים גם ביום וגם בלילה ויש בהם חלקים חינמיים וחלקים בתשלום. אנחנו בחרנו לטייל בהם בערב מאחר שאם כבר חינם אז שיהיה מרשים, וזה מרשים. גן עצי החשמל, התצפית השווה אל עבר הנהר, כולל האייטם מהסעיף הקודם המואר בלילה באור יקרות כמובן, כל מלונות הפאר שנראים בלילה אפילו מפוארים יותר, בקיצור, מעלף ברמות של כלה.
יש גם גן חיות עם ספארי לילה שווה, אנחנו ויתרנו. אנחנו לא מתים על הרעיון של חיות בכלובים וכמו שאמר לי סינגפורי אחד חביב ברכבת התחתית – “יש לך כרטיס משולב לגן החיות ולספארי, ביום את מסתכלת על החיות ובלילה החיות מסתכלות עלייך.” פחות התחברתי.
The Gardens by the bay, Singapore
The scenic view of the city by the river at night
“אמא איפה אוכלים!!!” זו לא סתם שאלה המנוקדת בסימן קריאה. זה מה שאנשי שיווק קוראים “הנעה לפעולה”, וזה קורה כל כמה שעות. אפשר להשתמש בזה כדי לגרור את הנייטיב’ס למקומות מומלצים על ידי הטריפ-אדווייזור וככה גם רואים עוד קצת מהעיר וגם יוצאים גדולים (יחסית).
וכך הספקנו לתור מעט את הסיטי של סינגפור (מישו אמר אירופה על סטרואידים..?) בחיפושינו אחר חומוס מומלץ. אמרו שבסינגפור יש בהחלט סיכוי למצוא חומוס טוב כי יש בה רובע ערבי שוקק אבל אנחנו את החומוס שלנו מצאנו דווקא בסיטי, כאמור בהמלצת הטריפ אדווייזור, Fill A Pitta.
כשכשלנו רועדים מרעב ותשושים לתוך המקום הקטן והחמוד הזה, חסן אמר שהוא בדיוק סוגר וכבר באמצע המשפט הבין שאינמצב כזה, וישר הושיב אותנו ואמר לי לא לדאוג. פלאפל כבר באמת לא נשאר לו אבל הוא הקריב למעננו את מנת הפלאפל האחרונה שבדיוק סיים לארוז למשלוח (אני חושדת שזו היתה ארוחת הצהריים המאוחרת של לקוח מבריזן, שעוד היתה חמה) והתחיל להזרים לשולחן פיתות חמות, חומוס בכמה ורסיות, פול מצרי הטוב שאכלתי בחיי, צלחת מטריפה של פטה עם זעתר ושמן זית ובקבוק טחינה לא רעה בכלל. היה מעולה, נהנינו גם מחברתו של חסן, איש מהמם, שילמנו פחות מ-25 סינגפור דולר ויצאנו מרוצים ברמות אחרות יעני.
Hassan says yes to selfies. Fill-A-Pitta, Singapore
Humus and much more in Fill-A-Pitta, Singapore
עוד מקום שתרנו בתירוץ הקולינרי המנומק “אמא בא לנו הודי” הוא ליטל אינדיה, אפילו אין לי את שם הדוכן אבל פשוט יורדים מהרכבת בליטל אינדיה, הולכים בעקבות האף ונותנים לחושים שלכם לבחור. אותנו זה לקח לאחד הדוכנים שהציע אוכל הודי מהסוג החביב עלינו במיוחד – צ’יקן קורמה, אלו גובי, דאל טוב ואורז בסמטי, נאן חמים ויאללה לעבודה. מיד כשסיימנו לאכול התחיל לרדת גשם וכך ניצלו הנייטיב’ס מטיול של ממש בליטל אינדיה.
קניות בסינגפור
בהצלחה עם זה. הכל על סטרואידים, גם המחירים (עבורנו, מטיילי באדג’ט שלא קונים כלום כבר 8 חודשים), אבל מבחינת מבחר תמצאו הכל מכל בכל.
הכי חשוב – מצאתם חימר ירוק? P-;
לא רק שלא מצאנו חימר ירוק אלא שקיבלנו החלטת מפקדים תחת אש ועשינו למרכזי ניתוח שדה. כלומר, צריבה בלייזר בבית חולים פרטי בצפון תאילנד 🙂
:-0
היי, האם את יודעת אם אפשר להוציא ויזה לתאילנד לחודשיים דרך שגרירות תאילנד בסינגפור?
אנחנו בזמנו עשינו את זה.