מסעדות מומלצות בצ'אנג מאי תאילנד

KANJANA
מסעדה ותיקה שהגענו אליה במקרה ביום הראשון שלנו בצ’אנג מאי והפכנו לקבועים כבר מהארוחה הראשונה. מסתבר שהיא נחשבת לאחת הטובות בעיר, הנה דוגמא לדירוג טריפ-אדוייזור מהמוצדקים.
המסעדה מנוהלת על ידי אמא ובת, מתוקות ביותר, והאוירה ביתית אבל מאד מקצועית. כל מה שאכלנו שם היה מעולה, הטוב לסוגו, נדיב בכמויות ומוגש בזריזות יחסית.
דגמנו עד כה גם מנות מוכרות כגון עוף בקשיו וקארי מאסאמאן, שתיהן היו הטובות ביותר לסוגן שאכלנו בתאילנד (ואכלנו!) וגם מנות שטרם טעמנו, כגון קאו-סוי, מנה אופיינית למטבח הצפון-תאילנדי, המתחבאת בענווה באיזור של המרקים אך רמת הסמיכות וה”תוכן” שלה הופכים אותה למשביעה מאד, אל תתנו למילה “מרק” לבלבל אתכם אף כי אכן, מדובר במרק קארי בחלב קוקוס עם בשר לבחירתכם (ניסינו עוף ושרימפס, קשה להחליט מה יותר מוצלח כי שתי הוורסיות מעולות ממש) המוגש עם נודלס משני סוגים, אחד בתוך המרק ואחד מעליו, קריספי ומשעשע-חיך וקצת דומה לביסלי פלאפל בלוק ובמרקם, וחופן כוסברה טרייה (“אקסטרה קוריאנדר פליז”, במקרה שלי), פאד-קינג, בשר לבחירה מוקפץ עם ג’ינג’ר, פטריות שחורות ובצלים בשני צבעים, על אורז לבן או אדום לבחירה, קארי דלעת מצויין בחריפות מתונה ותיבול של בזיל מקומי (מעט אניסי) ועלי קפיר ליים, סלט “לאפ” של עוף קצוץ ועשבי תיבול עם ליים וצ’ילי מעולה ממש שאכלנו מאז בעוד מקומות ושוב עליי לציין את היותו הטוב מסוגו. אפילו את הספרינג רול הנפוץ כל כך בתאילנד הם מגישים בגודל נדיב במיוחד ובפרזנטציה מקסימה ובליווי הרטבים השווים שמחכים על מגש על השולחן לכל מקרה שלא יבוא, מנה מפנקת.
אגב, בצ’אנג-מאי נתקלנו לראשונה באופציה לאורז אדום ולאורז מלא ולא רק לאורז לבן, זה נחמד.
ארוחה לחמישה אנשים (כל אחד מזמין מנה) עולה לנו עד 400 באט, כולל שתייה.
אנחנו שותים רק מים ובתאילנד בטוח בהחלט להזמין “דרינקינג ווטר” עם קרח, תוכלו להבחין בכך שהקרח מגיע בתאילנד בפיסות (עגולות, גליליות או מרובעות) עם חור באמצען, החור מבטיח שהקרח הוא ממים מטוהרים. במקומות בהם יש “דרינקינג ווטר”, כמו בקנג’נה חביבתנו, יהיה חסכוני יותר להזמין אותם מאשר מים מבוקבקים, בקנג’נה זה עולה 2 באט לכוס מים וקרח.

Khao Soi – a typical Northern Thai dish. Kanjana restaurant, Chiang Mai

The sour and spicy soup – Tom Yum.

Stir fried mixed mushrooms with oyster sauce

THE FREE BIRD
קפה-מסעדה צמחו-טבעונית המשלבת חנות יד שנייה של ביגוד, ספרים ואקססוריז ואיזור ישיבה נעים עם שולחנות ושרפרפים/ספסלים.
תפריט יצירתי של מנות תאיות ובורמזיות, צמחוני כולו וטבעוני בחלקו, כל המנות חוץ מהמרק של הראיס היו פגז, מבין הקינוחים לצערנו דגמנו רק אחד כי האחרים נגמרו, כל הקינוחים נראו סוף הדרך אבל הזמנו את זה שהיה להם, הם קוראים לו Key Lime Pie, אני חושדת שהם לא רוצים להגיד ישר על ההתחלה שיש שם אבוקדו, אבל האמת שלא הייתם מנחשים שהם השתמשו באבוקדו כדי להשיג מסה קרמית ומלטפת ובכל מקרה מדובר בקינוח מצוין, מענג בלי להתקיף בסוכר, פשוט משובח.
אגב, כשאני אומרת “דגמנו” אני לא מתכוונת לרמוז שהמנות קטנות. להיפך, דווקא נדיבות.
אני אכלתי בעונג רב סלט עגבניות ירוקות עם ליים, ג’ינג’ר, שבבי חומוס ובוטנים, שאלוט ואורז אדום בצד, שהשתלב מעולה גם במירקמים המגוונים של הסלט, גם כריכוך לחריפות וגם כמרכיב לחלבון מלא (שבבי חומוס, זוכרים?).
קטנת הבית הזמינה סלט נודלס עם שום, ליים, שבבי שעועית צהובה ועשבי תיבול שהיה מעולה ברמות של אבא-לא-טעים-לי-תתחלף-איתי, כלומר חרפרף, יצירתי, קרנצ’י במידה.
הראיס החליף איתה בשמחה רבה והעביר אליה את מרק הקונסומה (עגבניות צלול) עם נודלס סטיקי רייס שהיה היציאה הכי פחות מוצלחת לטעמנו.
ואכן גם אותו החליפה הקטנה, הפעם עם המרכזי, שהעביר אליה את ההזמנה שלו, גירסת המקום למנה הצפון-תאית הנפוצה קאו סוי, קארי של נודלס פריכים, תפוחי אדמה צלויים ומחמצים תאילנדיים. בכור הבית הזמין גם הוא את גירסת הבית לקאו סוי ונהנה מאד.

Vegan Khao Soi

Shan yellow noodles salad

Shan sticky rice noodles consume soup

Green tomatoes salad

הפאד-תאי הטוב ביותר בצ’אנג מאי
הרי לכם כותרת מחייבת. ובכן.
יש הרבה אגדות והרבה הבטחות שאנשים יבטיחו לכם לגבי הפאד תאי הכי טוב בצ’אנג מאי ואולי בעולם כולו.
ערב אחד יצאנו לחפש אותו, את הפאד תאי הטוב ביותר בצ’אנג מאי (ואולי בעולם כולו!) כשבידינו הנחיות מעורפלות ביותר שנשלחו לנו מהארץ על ידי חברה שגרה שנתיים בצ’אנג מאי ולא זכרה לא את שם המקום ולא את שם הרחוב אבל יאללה, בזרימה.
קבענו עם חברים, אנגלים מקסימים שפגשנו בטיול, נקטנו כלפיהם גילוי נאות לגבי איכות הנחיות ההגעה שלנו, ויצאנו לדרך.
ללא ספק היינו ברחוב הנכון, ממנו היתה אמורה לצאת סימטא ובה אמור היה להיות האוצר המבוקש. ההנחיות היו “תתחילו לחפש החל מהסימטא השלישית ימינה”. עברנו סימטא ראשונה, התעלמנו מכל הסחות הדעת והמשכנו נחושים. עברנו סימטא שניה, היה שלט גדול ברחוב עצמו המפנה ימינה בנימוק המשכנע “פאד תאי!”, לא התייחסנו! המשכנו נחושים. סימטא שלישית, לא היה כלום. ואז קרה משהו מצחיק שכנראה קורה לאנשים שיוצאים עם הנחיות מעורפלות לחפש את הפאד תאי הטוב בעולם. ממש על הרחוב, כמו הרבה לפנינו כבר התהלכו ברחוב הזה עם הנחיות הגעה מעורפלות, עומדת לה מסעדונת עם דוכן לרחוב, ועל הדוכן כתוב מפורשות “הפאד תאי הטוב ביותר בצ’אנג מאי (ואולי בעולם כולו!)”. שכחנו מיד מכל ההנחיות והערפל והסמטאות והתיישבנו. היה טעים.
אבל לא יותר טעים מהפאד תאי באחת המסעדות הקטנות שליד הבית שלנו. או בזו שלידה. בקיצור, לחפש זה כיף, פאד תאי זה טעים, יאללה בתיאבון.

Pad Thai. The popular dish of Thailand.

THE SWAN

מסעדה תאית-בורמזית, כמה דקות הליכה מביתנו, על רחוב MOONMUANG הראשי והבלתי ניתן לפיספוס בצ’אנג מאי המעתירה, כמעט בדיוק מול SOI 5 אשר בצידו השני של הרחוב.

זוהי לנו המסעדה השנייה כבר עם השפעות בורמזיות מובהקות, אחרי הצמחו-טבעונית שכבר דובר בה, אך הפעם מסעדה בשרית. זה לא גרם לנייטיב’ס פחות לקונן לפני הזמנת המנות ופחות להינות מהן בסיכומו של עניין. כל כך צפויים, גאד!
אנחנו חושדים שהבורמזים הם: א. קטנים. לא אוכלים הרבה. ב. עניים. לא אוכלים בשר, מטעמים כלכליים כנראה. כי המנות ב-SWAN די צנועות בגודלן מחד (מ.ש.ל. לסעיף א דנן) ומאידך, מפונקות היטב בקטניות קרנצ’יות מענגות כגון חומוס כתוש, אנחנו מסיקים מזה שהם עניים, אין להם כסף לבשר אז הם מכניסים למנות תערובות של דגן וקטניה כדי להשיג תזונה מאוזנת עם חלבון מלא. מה איכפת לי, אני פה בשביל הקרנצ’יות, בשביל האדג’ המגניב הזה שזה נותן למנות שלהם, וכי הם ממש נדיבים בשום. אין טעם לחיות בלי שום, זה ברור.

הראיס ואני חלקנו שתי מנות מצויינות, אחת קרה ואחת חמה. המנה הקרה למעשה היתה קצת חמימה, בגלל העוף, אך תכלס מדובר בסלט שמי שהכין אותו יודע את העבודה ואפילו מאד. אורז, עוף, שברי חומוס, רצועות דקיקות של מנגו ירוק, כוסברה, שום צלוי, ליים, תפוחי אדמה, ג’ינג’ר, בצל אדום ובוטנים. מנה מושלמת. טעימה, מאוזנת טעמים, מגניבת מרקמים, חגיגה בכל ביס.
המנה השניה היתה עוף בחצילים ותפוחי אדמה, עם הרבה שום ששימח את חיכנו, חיזק לנו את מערכת החיסון וניקה לנו את הכבד. נראה לי. מנה טובה מאד, לא חריפה מדי, טעימות הנייטיב’ס לוו במצמוצים של שביעות רצון (מצידם) ומכות עם הצ’ופסטיקס (מצידנו. אל תגעו זה לא שלכם!)

בפעם השניה שלנו שם לא ויתרנו על הסלט המופלא הזה שוב, ולצידו גיוונו במנת עוף אחרת, עם בצל ופלפלים ירוקים וצ’ילי וכמון שהיתה אפילו יותר טעימה מקודמתה. מצמוצים ואנחות.

בכורנו האקספרימנטלי שבנערים הזמין מנה מקסימה של קציצות עוף עם הרבה עשבי תיבול, תפוחי אדמה, בצל ושום, מטוגנות אך רכות ומלוות באורז לבן וברוטב חריף מהסוג שצובט את הלב ואת החיך באותה נשימה.
המרכזי סבל בעת ההזמנה מהתקפת עצבים קלה והתעקש להזמין צ’יקן-בורגר, שזה מצד אחד סוג של פחחחח ומצד שני אפילו זה היה טעים אז מה אני אגיד.
קטנת הבית הלכה על בטוח ונהנתה מאד מנודל-סופ צמחוני, עשיר בירקות, בעל ציר נפלא, אחד המושקעים והטעימים שנתקלנו בהם, ומדובר בילדונת שדגמה הרבה נודל סופ בשנה האחרונה, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. רמז: לא אוהבת חריף. יש ילד כזה בכל משפחה, לא?

כרגיל, על קינוח אין מה לדבר אז הלכנו לסבן אילבן וקנינו טילונים ב-20 באט. שזה שני שקלים ועשרים אגורות בערך.

Great Burmese cuisine in The Swan, Chiang Mai

Royal India Restaurant
חבויה בסימטא קטנה, מפולשת מ-Moonmuang soi 5, ניצבת לה מסעדה הודית שטוענת על עצמה כי היא מלכותית, מתהדרת בשלט גדול המנסה לזעוק קיומה של המסעדה למען יראוה מהרחוב, אשר באורח פלאי או מקרי או ממש אף אחד מאילו, מתהדר בלא פחות משתי מסעדות הודיות אחרות שנמצאות ממש על הרחוב, האחת עשרים מטר לפני הסימטא המפולשת של ה”רויאל” והשנייה עשרים מטר אחריה. כמעט מתחשק להגיד, וואלה לא פייר, היא מוסתרת! איך ידעו האנשים החביבים כי ממש פה בתוך הסימטא הקטנה, בין שתי מסעדות מאותו ז’אנר, מתחבאת לה מסעדה שכל מנה שהזמנו בה היתה מעולה וחלקן היו הטובות שאכלנו לסוגן..?

או, אז בשביל זה אנחנו פה. כדי להישכב על הגדר ולנסות וכמובן לרוץ לספר לחבר’ה.

ה”רויאל” ממוקמת די רע, מעוצבת די זוועה (אף כי יש בה איזור ישיבה בחוץ ואיזור ישיבה ממוזג, בפנים. פרקטי!) ושום דבר לא העלה בנו את החשד שזה הולך להיות שוס, אבל זה היה.
הראיס ואני מתמקדים באוכל צמחוני במסעדות הודיות, אנחנו פשוט חושבים שהמנות הצמחוניות מעולות ותקציבית מאפשרות לנו יותר תימרון כי הן תמיד זולות מעט מהמנות הבשריות.
הנייטיב’ס לא מוותרים על מנה בשרית וכמעט תמיד מזמינים צ’יקן קורמה, צ’יקן באטר, צ’יקן מסאלה וחבריהם.
קטנת הבית מחכה שנגמור לאכול את ה”אוכל המגעיל הזה” ונקנה לה פאד-תאי בטייק אווי ברחוב. בעיה רצינית שנצטרך לתת עליה את הדעת יום אחד.

כל מה שטעמנו ב”רויאל” היה טעים מאד מאד. מהפאקורה על רטביה ועד אחרונת מנות הצ’יקן.
אני אוהבת אוכל הודי שלא משתמש בחריפות כתירוץ להתבטל במטבח. כשחריף, חריף, אין בעיה, אבל היד המנענעת את מדף התבלינים ב”רויאל” יודעת את העבודה ונעה בין טעמים מורכבים באלגנטיות שחייבים להעריך ובלי להגזים.

כמה מנות, ביניהן המלאי קופטא, הפאלאק פניר והבינדי אלו (תבשיל במיה ותפוחי אדמה), היו הטובות לסוגן שטעמנו, ואנחנו חרשני אוכל הודי.
חלק ממנות העוף של הנייטיב’ס שנטעמו על ידינו בדחילו ורחימו (שלא נבזבז להם מהאוכל) היו פשוט אדירות.

לא צילמתי לכם את האוכל, בחשכת ה”רויאל” אין שום מצב להוציא תמונות נורמליות וחוצמזה שעד שהאוכל מגיע אנחנו כבר תמיד רעבים מדי מכדי להתאפק, אבל צילמתי לכם את השלט, אפשר לראות אותו מהרחוב, וכדאי.

בסוף הארוחה השנייה שלנו שם, היום, ניגשה אלינו בעלת הבית עם החשבון ועם צלחת ובה זרעים לא מוכרים לנו, אמרה “אניס, מינט, טו איט!” וחיכתה שנטעם. אני מתעבת אניס אז לא ניסיתי, אבל הראיס טעם והיה לו פרצוף מופתע ומבסוט. שתי מילים מהמועדפות עליי בכל הקשור לאוכל.