קראתי היום איפה שהוא בפיד שלי, שהאבוריג’ינים חוגגים יום הולדת לאו דווקא ביום שבו נולדו אלא בימים בהם הם חשים שאירעה קפיצת גדילה משמעותית בחייהם.
מאמצת את זה לכבוד יום הנישואין שלנו שחל היום. דווקא היום יש הופעה של דודו טסה, האחרונה ב”שוני” לעונה זו והאחרונה שלו בכלל לפני שאני טסה (הא!), ובחרתי ללכת עם חברות קרובות, סוג של מסיבת פרידה. הראיס הקריב את החגיגה הזוגית לטובת זה, כי החגיגה הזוגית שלנו היא בכל רגע עכשיו, ממילא. ברגעים שאנחנו קמים בבוקר ומחככים אפים ומתלטפים קצת, מתרגלים את הפנאי שריחו כבר עולה באפנו הדמיוניים. ברגעים שאנחנו חושבים, בפעם האלף, אותו דבר בדיוק באותו רגע בדיוק, וברגעים שאנחנו חושבים אחרת אבל כל כך משלים. ברגעים בהם אנחנו עוצרים כדי להודות על כמה זה מגניב שלכל אחד מאיתנו ראש אחר לגמרי וסט אחר לגמרי של יכולות שמשלימות את הסט של השני. חגיגה.
אז הערב תהיה מסיבת הפרידה הראשונה מבין כמה, רק חברות קרובות. בשבוע הבא תהיה מסיבת חברים, משו קליל באיזה בר פה בסביבה, בלי ארגונים ובלי בלגן.
הבית כבר כמעט ארוז. עשינו את זה באיזי, כל פעם קצת.
סיימנו את החיסונים ועשינו סלפי עם האחות במרפאת המטיילים.
השכרנו את הבית. כמה חיכיתי להגיד את שלוש המילים “זה לא אקטואלי”… הטלפון צילצל המון, וכבר נמאס לי לגמרי לתת פרטים על הבית ולסנן אנשים בטלפון וממש רציתי כבר שזה יהיה מאחורינו. בדיוק ביום בו הרגשתי שאני כמו אשה לפני לידה, שבא לי לצרוח על כל מי שישאל אותי “נו, השכרתם?” (“לא, עוד לא ילדתי!!!!”) ואני מרגישה כמו בתעלת לידה ארוכה וצרה ולא רואה את הסוף של זה, בדיוק באותו יום בא הראיס הביתה ואמר לי, אנחנו בצירי לחץ, זה עוד מעט ייגמר, את תראי.
וכמו בכל לידה, בסוף נדרשה קוסמת ודולה. נדל”נדולה. בבוקר הלידה, סליחה, בבוקר שבו הבית הושכר, הלכתי לפילטיס בים, טבלתי בים שפינק בשגעון, הרגשתי שיהיה יום טוב. מהרגע שנכנסתי לאוטו אחרי הים היתה סדרה עצבנית של הברזות, הבנתי שהיום הזה רוצה להפתיע אותי אז נשענתי לאחור וניסיתי לזרום איתו.
כבר יום-יומיים קודם הבנתי שאני טעונה רגשית בטירוף בנושא השכרת הבית ושאם אני לא מרפה שם, הלידה לא תתקדם. אחת ההברזות שהיו בסדרה היתה קשורה לזה אבל בשתיים וחצי קבעתי עם הקוסמת, קביעה קצת ספונטנית. הקוסמת, רותם, אמרה שזה ייקח חצי שעה גג. באמת הגעתי וזה מה שזה לקח. רותם היא מטפלת עם שפע תעודות, מלא שיטות, מלא נסיון ובעיקר אינטואיציה ועומק טיפולי מרהיבים, התמסרתי לדבר המוזר שהיא עשתה איתי וכעבור כמה דקות הרגשתי אחרת. המתח ירד, הים היה פלטה, אין היא קוסמת, ידעתי שעכשיו אפשר.
במקביל, חברתי טלי, הנדל”נדולה, אמרה לי שהיא תבוא להראות איתי את הבית, ואם הוא לא יושכר לאנשים שאמורים להגיע באותו יום, היא פשוט תקח את זה ממני קצת – תענה לטלפונים, תראה את הבית, תוריד ממני את התיק הזה לאיזה שבוע, כי אני חייבת להרפות קצת. התרגשתי נורא. איזו הצעה נדיבה!
רק דבר אחד, היא אמרה לי. אני מבקשת שרבע שעה לפני שאני והאנשים באים לראות את הבית, תכניסי עוגה לתנור. אמרתי לה בחייאת אחותי, זה הטריק הכי ישן בספר, אז היא אמרה לי, נכון, והוא עובד. אם הם האנשים הנכונים. ואת רוצה את האנשים הנכונים.
כשחזרתי מרותם, אמרתי לעצמי, וואלה הרגע נקשתי לעצמי על נקודות אנרגיה ונשמתי ופיזמתי ועצמתי ופקחתי עיניים, קטן עליי לדחוף עוגה לתנור.
ובאמת האנשים הנכונים הגיעו, והתאריכים בול התאימו, והריהוט החלקי שהיה חשוב לנו להשאיר בבית בול התאים להם, ולמחרת התכתבנו כל היום על החוזה ובערב סוכות, למחרת, חתמנו. הם שמחו ואנחנו שמחנו והבית שמח גם, אני חושבת. הם באמת מתוקים.
אז רציתי להגיד, שאני יודעת, החלק הכי מלחיץ הוא בדרך כלל נדל”ני. ואנחנו מרגישים קטנים מול המקום הנדל”ני הזה, וחסרי אונים, וכל כך רוצים שזה יתאים ויהיה בטוב ולפעמים עושים טעויות ולפעמים לא ישנים בלילות.
וכן, חכם השביל מן ההולך בו, ולכל אחד יש את התהליך שלו, אבל מה שאני יכולה להגיד לכם בנקודה הזאת, זה כמה דברים קטנים:
– אל תוציאו את הבית לשכירות מוקדם מדי. אנחנו עשינו את זה, מסיבות סנטימנטליות, ובדיעבד יש מצב שזו היתה טעות, כי זה היה נראה שהבית מוצע להשכרה המון זמן ללא הצלחה, וזה בכלל לא היה המצב. חודש וחצי, גג חודשיים לפני, זה הזמן. אל תפחדו.
– האנשים הנכונים, זה יתאים איתם ברוב הדברים. אחרת, הם לא האנשים הנכונים. תקשיבו לסימני הדרך.
– אל תפחדו להתפשר על פרטים. תזכרו שאתם מתלבטים היום על דברים שאין לכם באמת שליטה עליהם, או שאתם לא יכולים אפילו לשער כרגע מה הם יביאו בכנפיהם. להתפשר זה להתמסר, פראייר זו מילה ישראלית מיותרת, שחררו אותה.
– לשחרר את ארבעת הקירות שבהם בניתם חיים זה וואחד צעד. אי אפשר להאיץ בו. כמו בלידה. תנו כבוד, תמיכה וחמלה לתהליך ולעצמכם בתוכו, ואם צריך עזרה, קחו אותה בשתי ידיים.
– מהנסיון שלנו, יד2 עובד הכי טוב. היה לנו גם שלט על הבית, ופרסמנו בעוד מקומות, אבל יד2 הביאו את הכי הרבה פניות רציניות. מתווכים, וסליחה מראש, זה לא עובד בהשכרות.. לא שלא שווה לנסות, אבל אני רק אומרת.
– אנחנו בפתחה של תקופה בה יש הרבה חוסר שליטה, חוסר ידיעה מה יהיה בחודש הבא או אפילו מחר. יש הרבה בחירה ואיתה יש הרבה פחדים. ככל שנתרגל מהר יותר לעובדה הזאת, נהנה יותר גם מהשלבים המלחיצים של הדרך.
יאללה, אני טסה לדודו.
