הצריך הזה
כמה קל להישאב לשגרה של דברים שצריך לעשות… וואו, אנחנו מתוכנתים לזה. אוקיי, מה צריך לעשות? כמה אנחנו רגילים לשאלה הזאת. המחשבה שלנו בנויה סביב אגירת “צריך’ים”, ארגון שלהם ברשימות (בראש, או במקרים חמורים – באקסל…), בניית שגרה שכוללת את כל הצריך’ים שלנו, תיבול זריז ברגשי אשמה והיידה, להלן: חיים.
גם בגן עדן נוצרת בקלות שגרה, מתגנבת ככה בשקט, בלי ששמים לב. ומעניין, שזה ממש לא משנה אם הצריך’ים יוצרים שגרה ואז מועקה, או שהשגרה יוצרת מועקה שמקורה בתחושת “צריך”, כך או כך, אם לא שמים לב, זה מנכיח עצמו די מהר לתוך החיים.
בבוקר יש יוגה. יש מנוי. מה, לא נלך?
אחר כך יש וואטסו. הים מהמם, המורה מחכה, מה, לא אלך?
פעמיים בשבוע יש שיעור תאילנדית. צריך לתת דוגמא אישית לבכור, מה, לא נלך?
צריך ללמוד לרכב על הטוסטוס כי צריך להיות עצמאית בשטח כי אם אני לא עצמאית אני נהיית עצבנית, מה, לא נלך?
צריך להכין אוכל שלוש פעמים ביום לפחות? צריך.
צריך ללמד את הנייטיב’ס? צריך.
צריך לעבוד קצת? צריך.
ועוד לא אמרתי מילה על כל הדברים שהכי מבאס לגלות שאיכשהוא, נדבק אליהם “צריך”. מדיטציה, סדנאות, לנסות מתכון חדש. דברים כיפיים שהצריך רק מוציא מהם את כל הג’וס.
ואתם יודעים מי החבר הכי טוב של “צריך”..? היוש, אין לי זמן! אין לי זמן??? תוך כדי שאני אומרת את זה אני כבר מרגישה כמה זה אבסורדי. לא, לא, מישהו פה התבלבל. והמישהו הזה הוא אני.
That’s me circling on my bike between the coconuts
MMA (Mixed Martial Arts) class for the kids
אז השבוע, אני מחשבת מסלול מחדש. אולי יותר נכון להגיד, מערבבת מסלול מחדש. בודקת מה מתאים, מתי מתאים, מה בא לי. באמת בא לי יוגה כל בוקר? לא בטוח. וואטסו עכשיו, תומך? לא תומך? מה בא לי לבשל? כמה אני מקשיבה למה שרוצה לנבוע ולהתגשם?
נגיד בננות. יש בדיוק שלוש, בשלות בדיוק במידה הנכונה, מדויק לאפות מהן עוגת שוקולד ובננות מדהימה וכשזה מדויק, זה לא מרגיש כמו “צריך” אלא כמו “נכון” או בקופנגנית “תומך” או בקיצור “וואלה”. אגב, אמנם אני מכינה לא פעם אוכל מהבלוג הזה, הוא אחלה, אבל תודו שזה אקסטרה משעשע בהקשר הנוכחי, שקוראים לו “אז מה את עושה כל היום“.
או נגיד, תבשיל חומוס וירקות. אבל לא השריתי את החומוס אתמול בלילה. אז מה. אשרה אותו עכשיו, אלחש לו תפילה קטנה, תכף תראו, כשיגיע הזמן להתחיל להכין צהריים, החומוס יהיה מוכן לבישול. כי זה מדויק.
או נגיד, איזה יופי איך מזג האוויר תומך בתהליך ה”וואלה”, “הלאה הצריך”, מערבבת מסלול מחדש, אולי קצת קשה לך, קבלי גשם בלתי צפוי, אין וואטסו, אין שיעור טוסטוס, הרי מה שבאמת בא לך זה לאפות ולבשל היום, ולכתוב, ואולי לשחק “קטאן”. וואלה, כמה דיוק יש כשלא נאחזים ב”צריך”. לא, אין לי את זה ביותר רוחני. וואלה.
וכדי שלא יהיה משעמם, אני מזכירה לעצמי להשתגע קצת. הראיס, שאני יודעת שאתם חושבים שהוא המבוגר האחראי בבית, לא רק שלא מרסן אותי אלא מעודד אותי.
אז החל מהשבוע אני גם מבשלת לעוד אנשים, שבא להם לאכול אוכל ביתי מעולה שאני מכינה בעצמי. בינתיים זה מתבטא בדף פייסבוק חדש עם אפס הזמנות, אבל לכו תדעו. אם לא ננסה לא נדע.
אגב, תבשיל החומוס יצא נהדר, ואתם בטח רוצים מתכון אז ווקשה:
בערך כוס חומוס, מושרית כמה שעות קודם במים עם כף סודה לשתייה (סתם אמרתי כף, אני לא באמת מודדת)
ירקות חובה: בצל קצוץ, שום פרוס גס, ג’ינג’ר קצוץ, צ’ילי (פלפלון או אבקה), עגבניה או שתיים.
ירקות זכות: תפוח אדמה או שניים, חתכת דלעת, גזר גדול
צרוריקו של כוסברה (אם אתם לא אוהבים כוסברה, פרססו מכאן! או לפחות אל תגידו את זה בקול רם, זה בלוג מכובד פה!)
תיבול: ככה וככה זעפרן, מלח, פלפל, כף שטוחה כורכום, כף שטוחה כמון.
מים כדי כיסוי, לבשל עד שהאורז ברייס קוקר מוכן. אין לכם רייס קוקר? אוי, חבל.
what`s cookin` Koh Phangan
אין עלייך זהר. יש לך את זה ביותר מדויק??
תענוג לקרוא אותך. חיבוק ואהבה. נתגעגע המון….
כבר מתגעגעים!!!!!
בהצלחה עם ההומ מייד קייטרינג על החוף
תודה יקירה