טוב אין ברירה, צריך לדבר על זה. ממילא איך שאנחנו אומרים “טיול” אנשים כזה “התחסנתם? התחסנתם?” ואנחנו כזה “בטח בטח” והם כזה מרוצים, כי הם נשארים בארץ אבל אנחנו לפחות סבלנו וחטפנו זריקות.
חיסונים זה נושא חם, על חיסונים לפי תכנית החיסונים של משרד הבריאות מגיל יום ועד ימינו מדברים לא מעט, ואיכשהוא על חיסונים למזרח אף אחד לא מערער. עושים וזהו.
אז אצלנו זה לא יכול לעבור ככה, בלי מחשבה. אין אצלנו “עושים וזהו”, למרות שבסופו של דבר החלטנו לעשות כמעט את כל החיסונים.
מדיניות החיסונים שלנו עם הילדים מאז לידתם ועד כה היתה מאד מאד סלקטיבית. למעשה, חוץ מחיסון מחומשת אחד שהבכור קיבל בגיל שנה, טטנוס למרכזי כששבר את שתי האצבעות לפני שנתיים וחיסון מומת לפוליו עקב בהלת הפוליו האדיוטית שפשתה בארץ בקיץ שעבר, ילדינו לא חוסנו כלל ואולי לכן הם עוברים את זה עכשיו כל כך בקלות, כי הם חזקים ובריאים ומערכת החיסון שלהם איתנה. טפו טפו טפו חמסה חמסה פיייייי איזה חום היום.
אז אם זה יעזור למישהו, הנה המחשבות שלנו לגבי החיסונים למזרח. וגם מידע חשוב.
מרפאת מטיילים
חיסונים מקבלים במרפאות מטיילים, יש כמה וכמה כאלו בארץ, אנחנו בחרנו במרפאת המטיילים בלניאדו, זה די קרוב אלינו והמקום נעים, גליק גדול זה לא בכל מקרה, בואו לא נתלהב, ואחד הפסיליטיז שם היא המזכירה האיטית ביקום, אבל בסך הכל הם ממש ממש סבבה. כשהגענו בפעם הראשונה, האחות החביבה ראתה שהילדים לא מחוסנים ולכן יש להם כעת תכנית חיסונים עמוסה שיש להספיק אותה בפחות מחודשיים, והביעה את רגשותיה באופן מעט קולני. הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה, יקירה, הילדים קצת חוששים, את יודעת, אז אולי כדאי שאנחנו המבוגרים נהיה קצת יותר מאופקים..? היא התעשתה מיד, הודתה לי על ההערה הבונה ומאותו רגע אנחנו עובדות על הקשר הזוגי שלנו, בקטע טוב.
הדרך לאחות עם המזרקים עוברת בחדר של הרופא, שעובר על (אין) פנקסי החיסונים שלנו, מזדעזע קצת (הרבה) ובונה תכנית חיסונים של כל מה שאנחנו צריכים לדעתו לקבל. את זה אנחנו, בתוקף תפקידנו כהורים, דיללנו מעט.
התכנית במקרה שלנו כללה – פוליו, טטנוס (שניתן אוטומטית עם דיפטריה, אנחנו נגד אבל בחרנו לא להילחם בקרב הזה), טיפוס הבטן, דלקת קרום המוח, דלקת קרום המוח היפנית, כל הצהבות – צהבת A, B, ו-C, וחיסון MMR – חצבת חזרת ואדמת. אה, וכלבת.
את ה-MMR החלטנו לא לתת, זה ידרוש מאיתנו לדאוג לחסן את הילדים בגיל ההתבגרות לחזרת (רק את הבנים) ולאדמת (את כולם), אבל את זה תכננו ממילא לעשות.
לפי אותו הגיון, חשבנו לוותר על ההפטיטיס B, משום שזוהי מחלה המועברת במגע מיני ובמעבר דם, ואם היינו בארץ לא היינו מחסנים כנגדה לפני גיל ההתבגרות ואפילו המאוחר. אבל מאחר שאנחנו נוסעים למדינות שונות, ולא בכל מקום אנחנו יודעים בוודאות שבנקי הדם בודקים כל מנה ומנת דם (כמו שעושים בארץ) אלא ייתכן שחלקם בודקים את המנות באופן מדגמי בלבד, אז אם חלילה מי מאיתנו יצטרך למנת דם, אנחנו מעדיפים לא לדאוג האם היא נגועה בהפטיטיס B..
את הכלבת החלטנו לתת, משיקול פרקטי – אם אתם מחוסנים לכלבת, וחלילה ננשכים ע”י כלב או קוף ויש חשש להדבקה בכלבת, כל מה שנדרש הוא לקבל במרפאת מטיילים או בבית חולים מקומי את חיסון הדחף לכלבת, ונגמר הסיפור. לעומת זאת, אם אינכם מחוסנים, ואירעה נשיכה או מקרה שגורם לכם לחשוש מהדבקה (ציינתי כבר שכלבת זו מחלה שאחוזי התמותה ממנה הם, אהמ, מאה..? בערך.), תצטרכו לקבל את כל סדרת הזריקות – ארבע זריקות וזריקת דחף לקינוח. זה אומר להיות למעלה מחודש באותו מקום, בו אתם יכולים לקבל את הזריקות, וזה דבר שחופשי יכול לבאס טיול. שלא לדבר על אם נגמרה לכם הויזה בדיוק. ואם זה קורה ליותר מאחד מכם ביותר מיעד אחד, נו, כבר הבנתם שמרפי פשוט ימות על זה. אז החלטנו לעשות גם חיסונים לכלבת, ושלא נצטרך.
למי שרוצה לקרוא גם דעה מקצועית על חיסון הכלבת כן או לא – הנה פוסט מצוין של ד”ר שירי, רופאה מטיילת שאנחנו מכירים וסומכים עליה!
עכשיו כשאנחנו כמעט אחרי, יש לי הרהורים לגבי החיסון לדלקת קרום המוח היפנית. במחשבה שנייה אולי לא היינו עושים אותו. הוא יקר, יש לו תופעות לוואי ואני ממש לא בטוחה שאם הייתי מתעמקת בנושא עוד קצת לא הייתי מגיעה למסקנה שהוא למעשה מיותר. שווה בדיקה.
מתי להתחיל להתחסן
כל הסיפור נפרש על פני 6 או 7 פגישות מרגשות עם האחות,כדי לא להעמיס יותר משתיים או מקסימום שלוש זריקות בסשן, אז כדאי להתחיל לפחות חודשיים לפני שאתם טסים.
מה עוד כדאי..?
כדאי לקחת רסקיו. זה ממש עוזר. גם לי וגם לילדים, הראיס הוא טיפוס קשוח.
כדאי לגבש יחד עם הילדים את ה”שיטה שלכם”, ולדבוק בה. אצלנו זה: ה”טיפות שמרגיעות” (אפילו יותר מפעם אחת, כמה שהם רוצים), הקטנה יושבת עליי או על אבא, הגדולים יושבים על הכורסא ואני יורדת לגובה העיניים שלהם, מחזיקה בידיהם, הם בוחרים אם להסתכל לי בעיניים או לעצום, מנחה אותם לנשימה תומכת (הרבה אויר מהאף ולהוציא מהפה, האחות מכניסה את המחט עם הוצאת האויר) וסופרת להם בקול רם – בדרך כלל עד חמש מקסימום הזריקה הסתיימה.
כדאי לזכור שזריקות זו סיטואציה עם פוטנציאל מאד טריגרי עבור א/נשים שעברו ניצול מיני. אם זה על הפרק, אל תדלגו על הרסקיו או כל דבר אחר שמרגיע אתכם, ואל תגיעו לבד עם הילדים, תגיעו שניכם כדי שיהיה מי שיתמוך בילדים בכל רגע שיידרש, וגם בכם. זה מדהים כי אני מלמדת בקורס דולות בצורה מאד מפורטת את נושא הטריגרים של סיטואציות רפואיות אצל נפגעות תקיפה מינית, וזריקות כפעולה חודרנית נמצאות די גבוה ברשימת הטריגרים, ובכל זאת באתי לא מוכנה לסשן הראשון וזה לא היה נחמד. אז אל תגידו שלא אמרו לכם, כי אמנם בשום מקום לא אמרו את זה לי, אבל לפחות תיקנתי את המעוות ואני אומרת את זה לדורות הבאים.
כדאי ללכת אחרי סשן זריקות לאכול גלידה או לעשות משהו נחמד ביחד.
כדאי לזכור לקחת עמכם את פנקסי החיסונים, תתייחסו אליהם כמו לדרכונים מדרג שני ואם יש מישהו חולה או נוטל תרופות קבועות בבית, צרפו גם מכתב מרופא המשפחה או רופא הילדים ובו הפרטים.
נ.ב. בדיוק היום התקשרה אליי האחות ממרפאת המטיילים (אמרתי לכם שאנחנו עובדות על הקשר שלנו), כדי לעדכן שהיא ביררה עם הרופא שוב, ולא נוכל להספיק לקבל את חיסון הפוליו האחרון שלנו. מהמשך השיחה הסתבר שעוד יש לנו על מה לעבוד בזוגיות הזאת, כי התגובה שלי היתה “טוב, אז לא נעשה.”, ואז היא אמרה “אפשר לדחות את הטיסה!” ואני אמרתי, אממ, לא בדיוק אמרתי כי התפקעתי מצחוק.
חיסון כלבת – לקריאת פוסט ממש מוצלח על חיסון כלבת כן או לא, מאת ד”ר שירי, רופאה מטיילת – לחצו כאן.
כיף!! פשוט נהנית לקרוא אותך: גם מקבלת מלא אינפורמציה (אפילו שלא נראה לי שאעשה כזה סיבוב בעולם בגלגול הנוכחי), וגם מחייכת לעצמי לאורך כל הקריאה. תודה על התענוג.