לקחנו את הגלולה האדומה

בוקר טוב לצוות טיסת רויאל ג’ורדניאן מבנגקוק לתל אביב היום, 18.10.2015.
לצערנו (נוט) ועקב נסיבות שלחלוטין ולגמרי תלויות בנו, לא נוכל להיות עמכם היום על הטיסה. הלכו הכרטיסים.

היום הזה עובר כאילו כלום. רק בתוכי פועמת הידיעה שהיינו אמורים להיות על הטיסה בחזרה לארץ ממש עכשיו. שאלתי את הראיס מה הוא מרגיש עם זה והוא ענה “כלום”. נו טוב, להתרגש מעניינים סמליים שכאלה..? לגמרי הדיפרטמנט שלי.

יום ראשון היום. כל הפיד שלי שביזות יום א’ כרגיל. אצלנו, זה לא משנה כמובן איזה יום היום.
הראיס היה ביוגה של שבע וחצי בבוקר, אני הייתי ביוגה של תשע וחצי, כשחזרתי הוא היה בעיצומו של שיעור מתימטיקה לנייטיב’ס ואני התחלתי להכין אוכל. הכנתי פסטה ברוטב שמנת מרווה, יצאה רוצחת, אז בא לי לפרגן לכם את המתכון כי אתם כל הזמן בוכים מתכון מתכון אז הנה.

תדעו לכם שזו פסטה שאני לא רוצה לנקוב בשמות אבל יש אנשים שנאנחו בתשוקה כשטעמו ממנה וגם היו לי פניות לאימוץ מכמה טועמים. בקיצר יש מצב שיהיו לכם פתאום יותר חברים, ראו הוזהרתם.

בחרו פסטה מכל סוג שאוהב שהרוטב יעטוף אותו בתשוקה, רביולי או ניוקי או פנה או מה שבא לכם, רק לא ארוכות הצוואר כדוגמת ספגטי.
הכינו מראש (ההכנה עצמה לוקחת דקות אז אל תהרסו לי את הרוטב כי לא קצצתם מראש מה שאמרתי!):
שום פרוס דק,
צ’ילי אחד קטן קצוץ,
מעט גרידת לימון או ליים,
פטריות לבחירתכם (עדיף כאלו שנותנות קצת טון ולא זורקות את עצמן ברוטב בלי להשאיר חותם),
כמה עלי מרווה קצוצים ללא גבעולים.
המיסו במחבת גדולה חתכה יפה של חמאה עם כף שמן זית שלא תישרף לכם זותי. עוד לפני שהחמאה נמסה לגמרי אתם יכולים לזרום על השום (לא לשרוף אותו זה נהיה מר ומגעיל תשועלים), צ’ילי, גרידת לימון, מרווה ופטריות. כשהפטריות קצת מזיעות, מלח פלפל ויאללה לשמנת המתוקה. מי שעובד עם שמנת 15% שלא יתפלא אם ייצא לו פחות טעים וגם ייקח לו יותר זמן לצמצם ולהסמיך.

תנו כמה דקות בעבוע עדין, ראו שיש לכם צמצום והסמכה נחמדים והורידו מהאש. איך יודעים שהרוטב הסמיך דיו? כשאתם מערבבים (תערבבו! אני לא אמרתי לנוח עכשיו!), לוקח לרוטב שניה לסגור על השביל שעשיתם עם הכף בתוכו. זה הסימן.

אם אתם בורגנים שיש להם מטבח עם גז של גדולים כזה של ארבע/חמש/שש להבות, אז יכולתם כבר להרתיח את המים לפסטה, לבשל אותה לפי ההוראות (ניוקי עד שצפים, פנה עד אל-דנטה, וכו’), לסנן ולשפוך ישר לרוטב.
אבל אני, נשמות, יש לי רק להבה אחת של גז במטבח.
לכן הרוטב יחכה לפסטה שרק עכשיו עולה על האש, ואז יוחזר לקבל אליו בהתלהבות את הפסטה שבישלתם וסיננתם.
ופרמזן. ברור. מה אני, ערביה??

אלו מכם שמכירים אותי מספיק זמן כבר כנראה קלטו שהתשוקה להאכיל אנשים חזרה לי, עכשיו כשסופסופ יש לי מטבח שאפשר להתבטא בו וגם אנשים מסביב.
אז בקצב שאתם רק מאיימים ולא מקיימים, יש מצב שעד שתגיעו לקופנגן כבר תהיה לי מסעדה.