לקחנו את הגלולה האדומה

אם היה בא מישהו לפני חצי שנה ואומר לי שאני אתקלח במים פושרים (טוב, לפעמים קרים) ולא איילל על זה, הייתי מגחכת.
אם היה בא מישהו ואומר לי, לפני חצי שנה, אפילו לפני 4 חודשים, שאני אסחב מוצ’ילה על הגב ואפילו לא אקטר, הייתי צוחקת לו בפרצוף.
אם היה מישהו בא ואומר לי, אפילו לפני 3 חודשים וחצי, שאני אהיה עם הילדים שלי 24 על 7, רוב הזמן אפילו באותו חדר בגסטהאוס, וזה אפילו לא יהיה לי קשה, הייתי מבקשת שיתן לי מהחומר שלו.
כל כך הרבה דברים שלא היו עולים בדעתי פעם, היום הם המציאות שלי. ולא רק שאני לא מייללת ולא מקטרת, אני מאושרת.

נזכרתי הבוקר ברגע ההוא, כשאני והראיס נסענו עד חיפה כדי לבחור מקלחון ואמבטיון לבית החדש שלנו. זה היה לפני כמה שנים, כמה התלבטנו בין הזכוכית השקופה לזכוכית עם הדוגמא, ואיזו דוגמא, וכמה אבנית רואים על זו וכמה על זו והאם זה אטום היטב ולא ישפריץ והיום זה נראה לי מצחיק. פשוט מצחיק. לא ראיתי אפילו אמבטיה בשלושה חודשים האחרונים, לא התקלחתי כבר שלושה חודשים בחדר רחצה שיש בו מקלחת בלבד, ולא מקלחת ושירותים וכיור והכל יחד בצפיפות שלפעמים זה ממש להתקלח באסלה וזה אחושילינג משפריץ, אפילו שהזרם במקלחת ממש חלש.
מה שמזכיר לי את הרגע ההוא שהתלבטנו אם להתקין “חסכמים”, כי זה יוריד את עוצמת הזרם במקלחת, עם הטוש “ראש גשם” שחלמנו עליו שנים, והיום להגיד “עוצמה” על הזרם במקלחות שאנחנו חווים במזרח זה סוג של הומור ואם יש מים חמים אנחנו אומרים תודה.

כמה שמחנו כשקנינו לפני מלא שנים את מזרן ההולנדיה שלנו, הראיס היה אז בקבע והיתה עסקה טובה ב”חבר”, אחרת בחיים לא היינו יכולים להרשות לעצמנו, והתפנקתי על כרית של הולנדיה ומאז לא ישנתי כמעט אף לילה בלעדיה. אפילו לקמפינג (פעם במאה שנה) לקחתי אותה, ופעמיים לפסטיבל שאקטי, ואם ישנתי במקרה בלעדיה, התגעגעתי אליה ממש.
מי היה מאמין* שאני אשן במהלך 3 חודשים וחצי ב-19 מיטות משונות, חלקן עם כרית קטנה מדי!!! ואשן כמו תינוקת בכולן כאחת. וזה כולל רכבת לילה, מעבורת לילה, אוטובוס לילה, אירוח ביתי בכפר בקמבודיה וכמובן מלא מלא גסטהאוסים. חלקם, יש לומר, לא נחמדים. כלומר ממש לא נחמדים. כלומר מחרידים.

אני נזכרת בארון שלנו בבית. חדר ארונות כלומר. שרובו מלא בבגדים שלי. אם מישהו היה אומר לי שכרגע הבגדים שלי ימלאו מדף של 30 ס”מ רוחב הייתי נופלת בכסא שוברת ת’ריצפה. מדי פעם אני עושה ספירת מלאי בראש. שתי גלביות שתי שמלות חמש חולצות שני מכנסיים קצרים שני מכנסיים ארוכים שלושה בגדי ים לונגי ושלושה צעיפים. או שאני מסתכלת על הארון בחדר שלנו כרגע, ארון שתי דלתות צר מאד, צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל.

וכמובן כל יום שישי עוגה. לפעמים גם חלה וגם עוגה. עכשיו אני חושבת, כמה זמן לא ראיתי תנור אפייה. בגסטהאוס בפראצ’וואפ היה טוסטר אובן. באירוח הביתי באנג טה סום, קמבודיה, לא היה טוסטר אובן אבל החבר’ה שם רצו לאפות ג’ינג’ר-ברד בכריסטמס אז סטייסי המורה המתנדבת בבית הספר המקומי השיגה מאין שהוא סוג של טוסטר אובן והם אפו בנאגלות של שש עד שמונה עוגיות בנאגלה והיו מרוצים מעצמם אש.
אם מישהו היה אומר לי שאני אבשל בחדווה יומיומית במטבח משותף, עם סירי אלומיניום שבחיים לא היו נכנסים למטבח הביתי שלי, כשלרשותי כירת גז בלבד, סכין חיתוך אחד שאנחנו מחליפים כל שבוע כי הוא זבל של סחורה (הוא גם עולה שני שקלים וחצי), מקרר פצפון שאיכשהוא מצליח לאכסן את הכמות היומית שלנו (אז אנחנו אוכלים יום יום טרי) ו”מזווה” בגודל כולל של 80 ס”מ ביום טוב, הייתי פשוט חוטפת הלם. ואז מבקשת ממנו קצת מהחומר שלו, כי מה לקחת אחי תביא לי גם מזה.

בחיים הקודמים שלי, אי נוחות היתה הדבר הכי שנוא עליי. אי נוחות מתמשכת היתה דבר שפשוט לא עושים. זרם חלש במקלחת? מים פושרים? חומר דוחה יתושות על תקן בושם באופן קבוע? מיטה קשה? מיטה רכה? כרית קטנה? חול על הרצפה? פרטיות של תרנגולת בסוללת-הטלה? אתם יודעים מתי בפעם האחרונה התרווחתי על ספה???
מי היה מאמין. לא אני. לא אני המפונקת שלא סובלת אי נוחות, שבוכה (טוב, צורחת.) כשאין מים חמים במקלחת, שמעולם לא היתה בעליהן של סנדלי שורש ותמיד הקפידה לקטר בקמפינג, כדי שהוא לא יקרה לי יותר מפעם במאה שנה..? לסחוב מוצ’ילה? אר יו פאקינג קידינג מי?!

בקיצור מסתבר שהגלולה האדומה היא חתיכת חומר חזק. אני ממליצה.
*אז זהו, שאני חושבת שהיחידה שהיתה מאמינה זו אונה.

Our food storage

Toilet and shower on the same square meter. Who would have thought ?

Related posts:

שש האפליקציות השימושיות ביותר לטיול ארוך טווח טיול עם ילדים במזרח – טעויות נפילות ופדיחות תשעה טיפים לנחיתה רכה במזרח חמש ארוחות בוקר במסע משפחתי במזרח