לקחנו את הגלולה האדומה

בתמונה: בראנצ’ ישראלי בפנסילבניה

relocation first brunch

מצד אחד, כל הקלישאות נכונות
מצד שני, בדיוק כמו עם מדריך היציאה למסע, אני מרגישה שאף אחד לא לוקח אותך “בעד היד” ופשוט מסביר לך צעד אחר צעד איך עובד הסיפור הזה.
ולא שאצל כולם הוא עובד אותו דבר, מי כמוני יודעת, הרי אנחנו ישר על ההתחלה לא הלכנו בדרך המקובלת בכל הרילוקיישן הזה, ובכל זאת, יש המון דברים שאני אומרת לעצמי ככה תוך כדי שהימים טסים על פניי, תכתבי כי אחר כך שוכחים.

אז אני כותבת כדי לא לשכוח כי כמו תמיד, הפרטים הקטנים עושים את התמונה וגם את ההרגשה.
אגב, כמו בהכנה ללידה, אני חושבת שיש דברים שאנשים דווקא כן אומרים לך ואת לא זוכרת את זה ברגע האמת או לא מודעת לחשיבות של הדברים לפני שרגע האמת קופץ לך על הפרצוף כמו סוכן מכוניות משומשות אמריקאי. מדריכת ההכנה ללידה שלך בטוח דיברה על חשיבות השהייה המשותפת עם הבייבי מיד לאחר הלידה, ובכל זאת המון אימהות חוות תחושת “למה לא אמרו לי?!” ברגעי האמת, כשהאחות באה לקחת את התינוקי לתינוקיה והלב שלך חוטף את הבומבה של החיים שלו ככה ברגע אחד. שימו לב שאמרתי בומבה. אנשים בגילי אומרים בומבה, זה סחי בלטה, וזה מה שתינוקות ואמריקה עושים לבנאדם. סתם, לא. התכוונתי כאפה.

על מה דיברנו? כאפות? אז כשאני אומרת “למה לא אמרו לנו”, אני זוכרת איפשהוא שיש מצב שדווקא אמרו לנו אבל לא הפנמנו. בגלל זה צריך מדריך כיס לרילוקיישן, אני תכלס לא מבינה איך עוד לא כתבו אחד כזה אבל יתכן שאעשה זאת כי כזו אני, נשכבת על הגדר.

אז באמריקה, דבר ראשון, הכל תלוי בהכל. מה זאת אומרת? ובכן. לדוגמא. בפרברי עיר אמריקאית (לא חשוב מאיזה חוף) אי אפשר, אני חוזרת, אי אפשר להסתדר בלי רכב אחד לפחות, וסביר להניח ששניים. טוסטוסים בכיף שלנו ברחבי האי בתאילנד? הסיפור הזה נגמר ביצ’ז. עכשיו צריך למצוא גלגלים של גדולים.
נשמע פשוט, נכון? לקנות אוטו. מה הסיפור. כבר עשינו את זה כמה פעמים בחיים שלנו. או! אז זהו, שזה לא כזה פשוט באמריקה. קודם כל לכו תחליטו אם לקנות משומש, חדש במימון בנקאי, חדש בליסינג..? לכל אחת מהאופציות יתרונות וחסרונות, וכל אחד שתשאלו אותו יגיד לכם משהו אחר. כל אחד ודעתו, כל אחד ושיקוליו. אני, כמו תמיד, צודקת, אז כדאי לכם להקשיב לי ואז לעשות מה שבא לכם (זו אג’נדה שעבדה בינינו כבר כמעט שלוש שנים אה נשמות..??) אז תתרכזו: הכי כלכלי לקנות משומש. זה ברור. ביחוד אם אתם, כמונו, מתייחסים לאוטו כאל אמצעי הגעה ממקום למקום ולא מעניין תתחת שלכם איך האוטו נראה ומה הוא עושה לאגו שלכם. אז נגיד שהחלטתם על משומש, יופי, אבל רגע, בואו נדבר על “קרדיט היסטורי”. כדאי לנצל את רכישת האוטו כדי לצבור אלמנט חיובי בהקשר של ה”קרדיט היסטורי” שלכם, כי כמו שהבטחתי, הכל קשור להכל. כלומר, אם אתם קונים אוטו בליסינג או במימון בנקאי חלקי (הלוואה, בקיצור. בריבית אחושרמוטה.), אתם מתחילים לצבור הוכחות שנרשמות מדי חודש לכך שאתם אנשים סבבה שמשלמים את התשלומים שלהם בזמן.
וזה, גבירותיי ורבותיי, כל מה שאמריקה בנויה עליו.
האם אתם אנשים שמשלמים בזמן או אנשים שלא משלמים בזמן.
אם אתם אנשים שמשלמים בזמן, והקרדיט היסטורי שלכם מראה את זה, אז בעתיד תתפנקו בריביות נעימות וביחס מלטף, בחלק מהמקרים פשוט יעשו איתכם עסקאות שכרגע לא יעשו איתכם.

אז רגע, אמרתי שהכי כלכלי זה משומש ולשלם קאש, אבל הכי כדאי זה ליסינג או מימון חלקי לפחות, אז מה עושים? כמו שאמרה לי פה חברה מנוסה, אנחנו כאן כבר יותר מעשר שנים ועוד לא החלטנו מה יותר טוב, אז יש לנו אחד כזה ואחד כזה. וואלה אימצתי.
אז את האוטו שלי קנינו גדול ומשומש בקאש, ואת האוטו של הראיס (סתם סדאן קטן פצפון יותר גדול ממה שנהגתי עליו בארץ קיינד אוף ט’ינג!) כנראה נקנה עם איזשהוא מימון כדי שהקרדיט היסטורי שלנו יהיה מרוצה, שמתייחסים אליו.

עדיין נושמים? יופי. אז כדי להעביר את הבעלות על האוטו צריך סוג של תעודת זהות מקומית (לא, דרכון זה לא מספיק) וכדי לעשות ביטוח לאוטו צריך בחלק מהמדינות בארה”ב רשיון נהיגה מקומי של המדינה שמצריך, כן כן, תיאוריה וטסט נשמות!!! (לא, רשיון בינלאומי מ”ממסי” זה לא מספיק, לפחות לא בפנסילבניה), כך שהאלמנט “הכל קשור בהכל” עובד שעות נוספות כמובטח.
הראיס הצליח להוציא את ה”פוטו איי די” הנכסף וכך רכשנו את האוטו, אנחנו מכירים אנשים שזה לא עבד להם ונאלצו לחכות ולנסוע ברכב שכור די הרבה זמן, שזה גם יקר וגם לא מבוטח מספיק טוב, זה לא בשביל העצבים של הראיס הדברים האלו.

איך שלא יהיה, אם אתם זוכרים, את טבילת האש על הטוסטוס הראיס עשה לי הארד קור לפרצוף, עם הפלגת מעבורת וחצייה של כל קו סמוי על הטוסטוס (“מתוקה אין ברירה, המזח של המעבורת בקצה הזה של האי והבית בקצה ההוא!”) וגם כאן הוא עשה לי את טבילת האש בנסיעה ראשונה באמריקה היישר מסוכנות הרכב בפאתי פילדלפיה עד שדה התעופה בניוארק, סיפור של כשעתיים בתנועה נמרצת, בואו נאמר. בקיצור, לעשות לי טבילות אש הארד קור? לא, אין ספק שהראיס חזק באלמנט שלו.

ועוד לא אמרתי מילה על ה”סושיאל סקיוריטי נאמבר”, על סוג הויזה שמשפיע כמובן על המון דברים, ועל האדיבות האמריקאית שעושה את הכל יותר מתסכל חלק מהזמן. אפילו להתעצבן כמו בנאדם לא נותנים פה. סססססעמק.

עוד “דבר שקשור בהכל” זה למצוא בית.
בלי חוזה שכירות (או בעלוּת כמובן) על בית פה, אי אפשר לרשום את הילדים לבית ספר.
במילים אחרות, אני עם הילדים בבית.
אמרתי שאני עם הילדים בבית? התכוונתי שיחד איתי גרים פה שלושה יצורים מתחת לגיל ההסכמה שמתחרפנים משיעמום ואני לא באה להם טוב בכלל.
אני מנסה להרשים אותם בבישול הגורמה שלי ובאפייה כמעט בלתי פוסקת של עוגות ועוגיות ובואו נאמר בעדינות, זה לא ממש הולך לי.
משחקי הרעב זה כאן ואני תחת אש, תדאגו לכתוב את זה על המצבה שלי בבקשה.

אז אנחנו מחפשים בית ובואו נאמר שזו לא העונה לחפש פה בתים. אז יש מעט היצע ונראה לי שראינו את כולו ומה שנשאר זה לקוות שלא נישאר באייר בי אנ בי לנצח. מקווה שבפוסט הבא אני אוכל להגיד לכם נו, מה דאגתם יא פולניות, מצאנו בית מהמם והכל סבבה.

הפוסט הזה כבר ארוך פצצות, אני רק אגיד: צריך מדריך כיס לרילו. צריך חברה אחת לפחות זמינה באותו טיים-זון שתזכיר לך את הדבר הכי חשוב – כל אחד יגיד לך משו אחר ואל תתני לזה לשגע אותך. וצריך חברה אחת לפחות זמינה (לא חשוב באיזה טיים זון) כדי להזכיר לך שכל ההחלטות הנורא חשובות האלו? אולי הן לא באמת כאלו חשובות. זהו להפעם.

כמו כן, המדריך שלנו ליציאה מהמטריקס עדיין כאן לשרותכם. אושר גדול לשמוע עדכונים מאנשים שהיו בהרצאות שלנו בארץ ו/או רכשו את המדריך ואוטוטו יוצאים לדרך!

Related posts:

סירייסלי? לאמריקה?? דברים שאני בוכה מהם שישה דברים שאתם חייבים לדעת על ויאטנם שמונה דברים על טיול משפחתי ארוך טווח, חודשיים וחצי לתוך המסע