בדרך כלל אני כותבת פוסטים כשאני במצב רוח טוב. היום לא.
ערב שישי. אנחנו רוב הזמן לא יודעים איזה יום היום.
לראיס כואב הגב וכל היום הוא היה קווץ’.
חברה קרובה מאד מאד מאד העלתה היום לפייסבוק, בקבוצת חברות משותפת, תמונות של המדידות של שמלת הכלה שלה ואני פשוט רציתי לבכות מזה שאני לא שם איתה, ולא אהיה שם בחתונה.
תכננתי כבר לרצוח את מי שהיא תבחר שתהיה איתה ביום החתונה, ה”הסתדרות”, רק שיש בעיה קטנה, שהיא גאונה ומושלמת, החברה שלי, והיא בחרה את הבת שלה ואותה אני ממש לא יכולה לרצוח כי אני אוהבת אותה מאד וכי בזכותה תכל’ס נפגשנו, אז כל התכנית הזדונית שלי ירדה לטמיון ועכשיו נשאר לי רק למות מקינאה בחברות שלנו שיהיו שם, בערב שבו האהובה הזאת תינשא לאהבת חייה.
בכיתי נורא, שתדעו.
אני חושבת שאני מתחילה להבין את המחירים.
כן יש מחירים לכל הגן עדן הזה.
וברור שאני יודעת בתיאוריה שיש מחירים אבל עד שלא מגיעה דרישת התשלום, יכולתי להשלות את עצמי שזה קורה רק לאחרים ולא לי.
אז זה קורה גם לי.
הגיעה דרישת תשלום והיא כואבת.
זה כואב לא להיות נוכחת כשחברה כל כך קרובה ואהובה מתחתנת. ועוד בגילנו.
כי בגילנו, כשמתחתנים, זה אומר שאנחנו מתעסקים פה עם אהבה מאד גדולה, עם אהבה-מתנה, שמתי מעט מקבלים ככה באמצע החיים.
אהבה נדירה של שני אנשים נדירים שאני אוהבת ואני לא אהיה שם איתם כשהם יבואו בברית הנישואין.
וזה לא בגלל אף אחד, אין לי את מי להאשים, זה בגללי.
שיצאתי להגשים חלומות פתאום באמצע החיים.
אז כשאתם רואים עוד תמונה בפייסבוק של חוף מהמם עם מי טורקיז וחול לבן מסנוור מלוא העין, תדעו שיש לכל זה גם מחיר.
אז עכשיו לא בא לי לספר לכם שהיינו יומיים במקום מיוחד, לא סתם גסטהאוס או מלון, אלא התארחנו בבית של זוג קמבודים, היא מורה לאנגלית והוא מנהל בי”ס שבנוסף לכך גם מפעילים ביחד בי”ס ערב התנדבותי.
האירוח יוצא יותר יקר מלבלות את אותם יומיים בגסטהאוס, אבל החוויה שווה מאד.
ואכלנו שם הכי טוב שאכלנו מאז שהגענו לקמבודיה, אם לא ה!
ובטח שלא בא לי לספר לכם שהיינו כמה ימים בפנום פן, איכסוש, או כמו שאומרים אצלנו בפורטוגזית “א-גועל-נפש”! התנחמנו בהדלקת נרות חנוכה שביעי ושמיני בבית חב”ד, עם סופגניות ולביבות ומטיילים בני תשחורת והרב בנצי שהוא ממש נשמה.
לא בא לי אפילו להתלונן על מחיר הויזות לויאטנם, בואנה נפלו על הראש אלה, פאקינג 95 דולר לאדם, בערך פי חמש משעולה ויזה לקמבודיה, פי כמה גם מויזה לתאילנד מכורתנו, אליה עוד נשוב לפחות פעמיים השנה.
מחר אולי יבוא לי לספר לכם שפגשנו היום בחוף משפחה נחמדה, צרפתים עם ארבעה ילדים יותר קטנים משלנו, ואנחנו שטים איתם מחר ל”אי הארנב” פה קרוב לחופי קאפ, קמבודיה, אמור להיות משו טוב טוב. אולי מחר.
עכשיו תרשו לי לפרוש בלי שום שיא וללכת לרחם על עצמי כי גם צרות של מטיילים הן צרות.
ובשביל תמונות תלכו לפייסבוק באמאשלכם. אומרים שזה יתפוס הפייסבוק הזה.
הו בובי, מבינה ללבך מאוד. שולחת חיבוקים וניחומים.
יש גם ימים כאלה…
חלק מהחווייה האנושית.
מזל שחתונה היא ערב אחד (מהמם ומדליק), אולם אח”כ יש חיים שלמים עם ארועים, מפגשים, שמחות, פגישות קטנות ועוד.
מי הבטיח שהטיול תמיד יהיה דבש?
יא אללה את.
תורות בבכי אנחנו לוקחות, הגשמות של חלומות זה בעיה, בחרנו בעצמנו.
הקישור לפייסבוק לא תקין… איפה אפשר לקרוא עוד וגם לראות? תודה! 🙂
באמת?? מוזר כי לי הוא עובד. בכל אופן חפשי אותנו בפייסבוק תחת השם We Took The Red Pill.