אמא משעמם לי! אנחנו מכירים את זה. אל תעשו את עצמכם. אם יש משפט שמעביר בנו צמרמורת ומפיק מאיתנו הטפות צדקניות זה האמא משעמם לי הזה. כל כך צדקניות שאת כבר לא יודעת אם להקיא על עצמך עכשיו או אחר כך וזה לא ממש משנה כי האמת היא שאנחנו נצפדים מהמילים הללו, נצפדים ומצטמררים ובעיקר כל כך כל כך מאוימים.
לקחנו אתכם לטייל במזרח יא מלעונים, מה משעמם לי עכשיו. מה אמא עכשיו. מה.
לקחנו אתכם לגור על חוף קסום בתאילנד, לכו תעשו תחרות בקיעת קוקוסים במצ’טה, לכו תיצמדו לאיזה מסך, אני ממילא כבר נחנקת מאשמה.
however, sunset rules!
כן, כי האשמה, זה אחד פלוס אחד, קח צפידת מוות עם הטפה מוסרנית צדקנית קרוסה לתוך עצמה, קבל רגשי אשמה בזרם בלתי פוסק מעכשיו ועד אחר כך.
והאמת היא, שגם לי משעמם.
אבל לא נעים להודות. מה, אני על חוף קסום בתאילנד. אני חיה את החלום. איך רציתי שישעמם לי, זה לא יתואר כמה רציתי להשתעמם, איך בני הבליעל הקטנים האלו מעזים להתלונן על כזה דבר נהדר, שעמום.
ברגעים יפים אני אומרת מה, הם מרויחים פה מתנות של הלייף, מה. רב גיליות, אחווה של החיים, תרגול קבוע בפגישות ופרידות, רב תרבותיות, חיים בטבע, אוהו יש לי רשימה לויקיפדיה של מה הם מרויחים, המשתעממים הצעירים, מהחיים האלו בדרכים, ועל החוף הקסום בתאילנד (אם עוד פעם אחת אני אומרת חוף קסום בתאילנד, תירו בי).
ברגעים פחות יפים אני מרגישה אשמה בדיוק כמו האמא שהניחה הבוקר ילד בוכה בגן והלכה לבכות באוטו.
מה עשיתי להם. כל הזמן הם צריכים להתרגל לילדים חדשים, להיפרד מחברים שרק לפני חודשיים הגיעו לחייהם, משעמם להם, אני מרשה יותר מדי זמן מסך, מסכנים שלי מה עשיתי לכם.
אבל גם לי משעמם. לא תרגלתי יוגה כבר חודש. כי היינו באי אחר, כי המורה בחוץ לארץ, כי פניי מעטרות את הערך “חלשת אופי” בויקיפדיה, זה למה. לא כתבתי שום דבר בעל ערך כבר חודש, כי המחשב היה בתיקון (יום אחד! כמה תעופי על היום האחד הזה כמה!!!), כי היינו באי אחר, כי לא תרגלתי יוגה. הדבר הכי מרגש שעשיתי בשבוע האחרון זה מתכון חדש של עוגה כי לא היה לי מה לעשות עם הצימוקים שקניתי לפני כמה חודשים.
העוגה יצאה חצי כוח.
חפוית ראש אלך כעת למטבח, להכין את אותה עוגת שוקולד בננה שעובדת כבר כל כך הרבה זמן. משעמם אבל טעים, מה נעשה.
השיעמום היא אם היצירתיות. תחי השיעמום!
וגם אב החפירה 🙂