שבוע ראשון בצ’אנג מאי וכבר כעת מסתמן לו חודש קולינרי מאד.
לגרגרנים שבאו רק בשביל האוכל, בקרוב משו ספיישל בשבילכם, פוסט עם המלצות האוכל שלנו בצ’אנג-מאי ופוסט על ארוחות הבוקר שלנו במסע. סטיי טיונד ובינתיים יש קצת טיזינג כבר בפוסט הזה, בהמשך.
הגענו לצ’אנג מאי באיחור של שבועיים לעומת התכניות שלנו.
חלק מהאיחור נבע מכך שנשארנו יותר משבוע אצל שרון וג’ון שאירחו אותנו בכפר הילדים המופלא שלהם בצפון תאילנד, כשעתיים וחצי נסיעה מצ’אנג מאי, אליה תכננו להמשיך לאחר הביקור אצלם, שכאמור התארך הרבה מעבר למתוכנן.
סיבת העיכוב: כיף.
Phrae, Thailand.
ואז נקראנו לחזור לבנגקוק לענייני ניירת דחופים שחשבנו שטיפלנו בהם בסינגפור אך הסתבר שיש צורך בביקור נוסף בשגרירות ישראל, ביקור שהפך לשני ביקורים ואז מירדף בן כמה ימים אחר מועמד מתאים לשאת עימו את הניירת היקרה מאד הזו מבנגקוק לארץ.
סיבת העיכוב הנוסף: ניג’וס.
הכל נגמר בסוף בחטף כשברגע אחד, קלטתי מטיילת ישראלית צעירה עמוסה במוצ’ילה וטרולי, עטתי עליה מיד והסתבר שהיא יוצאת לשדה התעופה בעוד דקה בדיוק. הספקתי לקחת ממנה את מספר הטלפון שלה ואת עיר מגוריה בארץ, להסביר לה במילים מעטות אך נוקבות שמדובר בניירת שירקנו דם כדי להשיג אותה ואני מניחה את חיי בידיה ככה בלי להלחיץ מה שנקרא, וכך באו אל קיצם ימים מתוחים, ברגע אחד בו קיבלתי החלטת מפקדת תחת אש בשדה הקרב.
ופתאום היינו פנויים להמשיך במסע המתוכנן.
הראיס נסע לקנות כרטיסים לרכבת הלילה ולאחר מסע לילי של 15 שעות בתוך פאקינג מקרר, הגענו לצ’אנג מאי. ואיכשהוא, מהרגע שהנחנו את כפות רגלינו הקפואות על אדמת העיר המתוקה הזאת, נמרח לי חיוך אדיוטי על הפנים ואני מבסוטה עד בלי די.
התמקמנו בהתחלה בגסטהאוס שהזמנו מראש לשני לילות (בסוף נשארנו שלושה לילות, עד שהתארגנו פה על מקום סבבה לחודש).
העיר העתיקה בצ’אנג-מאי היא מגניבה ברמות אחרות יעני, ולטעמנו חבל להתאכסן מחוץ לה, גם אם מגיעים לתקופה קצת יותר ארוכה, כמונו. העיר העתיקה פשוט מדליקה מכדי להתרחק ממנה, רחובות קטנים וסימטאות מתוקות, על כל צעד ושעל מסעדות מוצלחות, בתי קפה חמודים, אוכל רחוב טוב, מקומות למסאז’ תאילנדי לסוגיו, בתי ספר קטנים לבישול, קורסים לעיסוי, בארים, כמו גם כל השירותים שצריך כגון מספרות, מני-פדי, חייטים, מכבסות ובקיצור, שלמוּת.
אז אחרי יום אחד בו התקשקשנו בחיפושי בית או דירה לחודש המתוכנן בצ’אנג-מאי, נפל לנו האסימון שמה שאנחנו באמת צריכים זה גסטהאוס עם מטבח ואיזור משותף לישיבה ואכילה ובכך מיקדנו את החיפושים ביום השני.
Guest House for families in Chiang Mai, Thailand
ביום השלישי כבר עברנו למקום המושלם: גסטהאוס מקסים בו שכרנו שני חדרים זוגיים, ממוזגים ומפנקים, לאחד מהם ביקשנו להוסיף מיטה כדי שלנייטיב’ס יהיה נוח, בכל זאת מתמקמים לחודש לפחות. יש בגסטהאוס איזור הסבה נעים ובו מחשבים שהנייטיב’ס שורצים עליהם בחדווה רבה, פינת קפה פתוחה כל היום, חצר חמודה ובה שולחנות וכסאות לאכילה משותפת, מטבח משותף ומצוייד היטב בו אנחנו יכולים לבשל לעצמנו וגם להציץ על הבישולים המקומיים. למשל כבר בבוקר הראשון שלנו כאן זכיתי לראות איך העובדת הבורמזית של בעלי הבית מכינה, בעלי ומכתש, משחת קארי כבסיס למרק חריף בו שטו להם בצוותא נתחי בשר, נתחי “ג’ק פרוט” (פרי מקומי) ושפע עשבים מקומיים. בגאווה רבה היא גם הגישה לנו קערית מרק לטעימה כשהמרק היה מוכן, טעים מאד!
Spices of Chiang-Mai, Thailand
אם כבר אמרתי טעים מאד, בואו נודה, כמעט כל מה שאכלנו בשבוע הראשון שלנו פה בצ’אנג-מאי היה טעים עד מעולה, ללא ספק מבחינה קולינרית צ’אנג מאי היא גולת הכותרת של המסע שלנו, זה כבר די ברור.
המסעדה שהתבייתנו עליה כבר ביום הראשון, שלושה צעדים מהגסטהאוס הראשון שנחתנו בו, התגלתה כאחת הטובות בצ’אנג מאי על פי הטריפ אדוייזור, אנחנו אוכלים בה כמעט כל יום ארוחת צהריים וכל מה שהכנסנו אל פינו במסעדה הזאת היה מעולה.
Khao Soi – a typical Northern Thai dish. Kanjana restaurant, Chiang Mai
המסעדה שהלכנו אליה ביום בו “מסעדת הבית” שלנו היתה סגורה (לכל בית עסק כאן יש יום בשבוע בו הוא סגור) התגלתה כשוס משוגע בצורת מסעדת “וג’י-ויגן” מצוינת, דוכני אוכל הרחוב הקרובים אלינו הניבו עד כה פאד-תאי מוצלח ומרק נודלס ו-וונטון שזכו לפרגון אפילו מקטנת הבית, מאפיה במרחק הליכה מאיתנו אופה לחם ובייגל’ס מוצלחים (לא מובן מאליו בתאילנד!), שוק הבוקר מציע מבחר יחסית נאה של נשנושים המכונים בפינו “למלמים” (אל תשאלו. סלנג משפחתי שמקורו בוייטנאם, בקרוב בפוסט “ארוחות בוקר בטיול משפחתי בעולם”) כגון דונט’ס קטנטנות ממולאות שעועית, לביבות קוקוס חמודות שכבר פגשנו במקומות שונים בתאילנד, עוגות בננה קטנות, בננות מטוגנות, פומלות מפולטות וגולת הכותרת, מה שטרם נצפה במחוזותינו – סלט טרי בכלי פלסטיק שקוף, שבצירוף בייגל טרי, מסדר אחלה ארוחת בוקר.
שתי המציאות ההיסטריות של השבוע הן ללא עוררין, מסעדות הצהריים שלנו.
במרחק דקת הליכה איטית מהגסטהאוס הקודם שלנו ושבע דקות נינוחות מהנוכחי, שוכנת “הקבועה”. מסעדה עם אוכל תאי טרי ואיכותי מוגש במנות נדיבות ובשירות מושלם על ידי בעלות הבית, אמא ובת, שתיהן מקסימות.
צברנו עד כה דגימות של מנות מוכרות, שכבר אכלנו במקומות שונים בתאילנד, ומנות חדשות שלא הכרנו, בעיקר כאלו האופייניות לצפון תאילנד, ולא נרשמה אפילו נפילה אחת. הכל ברמה.
שלשום כשביקשנו את החשבון, אמרה לנו בעלת הבית בחיוך שלמחרת המסעדה סגורה אז נתראה מחרתיים וכך מצאנו עצמנו אתמול שמים פעמינו למסעדה מומלצת אחרת שהראיס מצא, קרובה מאד לגסטהאוס הנוכחי שלנו, ותראו איזה קטע. הלכנו חמש דקות אבל הגענו לפרדס חנה! מדאים.
Veggie-Vegan “Free Bird Cafe”, Chiang Mai, Thailand
בית קפה מסעדה קטן ומתוק, חציו חנות יד שנייה ובה בגדים וספרים וקצת קוסמטיקה טבעית (לא יד שניה) וחציו שולחנות וספסלים. השירות נינוח שלא לומר מנומנם (כי ככה זה בפרדס חנה, גם כשהיא וג’י-ויגן קפה בהשפעה בורמזית בצפון תאילנד) והתפריט מאיים למוטט עליי את קירות נפשי העולצת. הנייטיב’ס בהתחלה עשו פרצופים, אני לא אומרת, אבל לא עזר להם. חמש דקות לתוך הגשת המנות הם כבר הכריזו שזו תהיה ה”מסעדה השנייה שלנו”, אפילו שקטנת הבית החליפה מנה עם הראיס.
ללא ספק נחזור לשם כי כאמור יש עוד קינוחים שלא ניסינו, וכמובן מנות מסקרנות שלא דגמנו, והשייקים שם נראים ממש מעניינים וללא תוספת סוכר (אוי חמודים, באמת חשבתם שהשייקים בתאילנד כאלו טעימים סתם ככה?? הם מפוצצים אותם בסוכר!!!).
מה שכן, מילה לגבי המלצות הטריפ-אדוייזור. ובכן. לפעמים הן מטומטמות. בעיקר בתחום הקולינרי. דוגמא? ווקשה: אתמול קמנו מאוחר, אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת והתנהלנו לנו בעצלתיים כך שארוחת הצהריים הסתמנה כאפעס גולשת לכיוון ארבע אחר הצהריים. בכור הבית כבר היה “רעב מת” וטען במידה רבה של הגיון ש”אולי לא כדאי ללכת לצמחונית, כי לוקח להם זמן שם עם המנות ואני נורא רעב!” אמרנו, צודק. פתחנו טריפ אדוייזור שטען ש-80 מטר מאיתנו יש מסעדה הודית-תאית צמחונית. אמרנו, מושלם! הבנים ננעלו על הודי, קטנת הבית לא אוהבת הודי אז האופציה התאית סוגרת לנו את הפינה איתה, מה יכול להיות יותר טוב? אז יכול להיות יותר טוב אם ההמלצות בטריפ-אדוייזור היו בכיוון, יעני. במקרה הזה, המסעדה המדוברת הסתברה כממש לא מכילה שום דבר הודי בתפריט שלה, אלא אם כן אתם מחשיבים “אינדיאן קארי” כמנה הודית, ביצ’ פליז! כמו כן היא לא היתה בכלל צמחונית, והדירוג הגבוה שלה היה בלתי מוצדק בעליל. כל מה שהוזמן היה בין סביר ללא טעים וזמן ההמתנה למנות היה בלתי סביר בעליל. בקיצור עזבו המלצות מאנשים זרים, תשאלו אותנו. כי זהר כבר בדקה והראיס גם.
