אנחנו צוללות יחד ועפות וחשות את עצמינו
אנחנו מתערבלות נחנקות מתגלגלות מתנגשות וחוזרות
אחת צועקת לדממת השניה ואז ההיפך
היום אני מרגישה אפס מחר ארגיש מאה והשניה לעולם נשארת
סמול טוק זה לא הקטע שלנו
מדובר בעסקה מאוד קמאית
איפה שחסרה אבן בדרכה של מי, השניה מניחה אותה תחת רגלה
זו הכירות שהיא עובדה קיימת
מופעלת בלחיצת מקש, מכיילת עצמה בשניות ומתחילה להריץ
טקסטים דימויים זכרונות הברקות הומור
מספר סיבובי התמקמות
ויש קונקשן
ממכר הקונקשן
לכל שאלה תשובה
רציפות רצית? אם לא תלכי, איך תבואי?
לא מותק, פה החללים עושים את השלם
השתיקות, כשאחת נכנסת להדממה, בעוד השניה חגה מעליה מחפשת מילים לתאר ממבט אווירי את מה שאחת מפספסת מקו הנוף.
זהו קשר מאוד אגוצנטרי
אין בו מן העזרה לזולת אלא רק מן העזרה לעצמי
אני לליבי ולאונתי
אני לא יודעת בת כמה בדיוק החברות הזו (רציף+לא רציף), היא לא עוברת את ה 42 לדעתי, מה שבטוח זה שיש לה קפיצות גדילה
מה שגורם לי לחשוב שהבטחת גיל 60 שלי היתה הרבה יותר אינסטינקטיבית מאשר מודעת
ואני כל כך הולכת לעמוד בה.
אני גם לא יודעת עדיין איך להצמיד את הטקסט הזה לימין
זהר יקרה,
אך, המפגש הזה עם עצמך
איזה עולם מופלא ישנו שם
לפעמים מפחיד
לפעמים מביך
אבל הרבה אוהב וחם
לקלף את הקליפות
לאט לאט מגיחות קרני אור
שהולכות ומתעבות
הולכות וגדלות
ואז הזהר הזהרי מתגלה בתאפרתו
זו חברות אמת ולעולמי עד
זהו, את אף פעם לא תהי לבד
חיבוק גדול
אוחחח חיה. המילים שלך מלטפות, רואות. תודה.