לקחנו את הגלולה האדומה

רגע לפני שאנחנו אורזים את המוצ’ילות וזזים, קצת מידע שימושי על החיים שלנו בקופנגן וכמה סודות שרק מקומיים מכירים. כמה עולה, איפה קונים, מה עושים, וכמובן אוכל.

אה, ויש עדיין כרטיסים (לא רבים) להרצאה של הגלולה בתל אביב ב-22.12.2016, זו שהוספנו כי קניתם את כל הכרטיסים להרצאות שלפניה!

איפה גרנו בקופנגן

הרבה אנשים עדיין חושבים שקופנגן זה האדרין (Haad Rin). מסיבות פול מון. אנחנו חווינו קופנגן אחרת לגמרי. לא היינו במסיבות פול מון אפילו פעם אחת בשנה פלוס שגרנו בקופנגן. תכף נגלה לכם באילו מסיבות כן היינו, אבל ראשית, איפה גרנו. אנחנו בחרנו לגור בצפון מערב האי (האד רין זה בדרום האי, בדיוק בצד השני), על החוף. החוף נקרא האד צ’או פאו (Haad Chao Pao) וכל השקיעות המדהימות שראיתם בפוסטים ובדף הפייסבוק צולמו ללא פילטרים מהמרפסת שלנו, או ממרחק כמה צעדים ממנה.
כשהגענו לאי, הבנו די מהר שאם מתעקשים לחיות ממש על החוף, משלמים יותר. אפשר בהחלט לשלם הרבה פחות אם נכנסים כמה מאות מטרים לתוך האי. מדי פעם היינו עושים סיבוב ובודקים בתים, מפנטזים שאנחנו משלמים חצי ממה שעולה לנו על החוף ו…. נשארים על החוף. לא הצלחנו בשום אופן לוותר על הפריים לוקיישן המטורף שלנו, והעדפנו לחסוך בדברים אחרים. למשל, במהלך כל השנה בה גרנו פה, לא החזקנו אוטו. זה בערך ההפרש בשכירות בין לגור על החוף, שזה לטעמנו פרייסלס, לבין לגור בתוך האי, שזה הרבה יותר זול ויש הרבה אנשים שזה מתאים להם אבל עבורנו לא. כל אחד ושיקוליו.
בכל מקרה, הצד המערבי של האי הוא שקט ונעים למגורי משפחות, כולל כל הרצועה שבין טונג סלה (Thong Sala) לצ’לוקלם (Chaloklum), הקצה הצפוני של האי.
אנחנו גרנו בסריטנו (Sri Thanu), כפר שקט ויוגי, שהתאים לנו מאד.

בקופנגן יש הבדל גדול בין מחיר ללילה למחיר לחודש למחיר לטווח ארוך, ובין מחיר בעונה למחיר מחוץ לעונה.
העונה בקופנגן מתחילה בדצמבר, ולפחות בצד המערבי של האי (שפחות מושפע מתיירות הפול מון) נמשכת כמעט עד אפריל. ביולי אוגוסט זו שוב עונה (בגלל או בזכות המשפחות שמגיעות בחופש הגדול). כלומר מחוץ לעונה נחשבים מאי-יוני, ספטמבר-נובמבר.
בית בן 2 חדרי שינה על החוף יכול לעלות 200 ש”ח ויותר ללילה, או כ-5000 ש”ח לחודש, בעונה. מחוץ לעונה ניתן להתמקח לא רע, וכמובן שאם שוכרים לטווח ממש ארוך (אנחנו שילמנו לשנה מראש, מזומן) תשלמו משמעותית פחות.
בית לא על החוף יכול לעלות אפילו חצי מזה.
הערה: אנחנו לא נתקלנו כמעט באף בית בקופנגן שיש בו יותר משני חדרי שינה. “טו בד רום” נחשב פה כבית למשפחה, ואם הוא בסטנדרט מערבי (כלומר מיועד להשכרה ל”פראנגים” – זרים) יהיו בו שירותים כפולים ומטבח מערבי ולא תאילנדי. מה זה מטבח תאילנדי..? זה בעצם שאין מטבח, כי למרבה ההפתעה, תאילנדים לא מבשלים בבית. צודקים – אם אפשר לקנות אוכל טרי זמין וטעים בכמה עשרות באטים למנה (מרק, קארי, פאד תאי וכו’), למה לבשל בבית..? במטבח תאילנדי תמצאו כיור להדחת כלים (במקרה הטוב), מקום להנחת הכלים (קערות וכפות) ורייס-קוקר. קונים בחוץ אוכל, מגישים אותו בבית על קערת אורז ונגמר הסיפור.

איפה עשינו קניות, כביסות ושאר סידורים בקופנגן

אנחנו אכלנו בעיקר בבית, אוכל מבושל טרי יום יום. קניות ערכנו בטונג סלה בעיקר, בסופר הגדול שנקרא מקרו, בחנות המעט יותר מפונפנת בשם לימפיפונג (שם חיבה – לימפי) בה ניתן להשיג דברים כמו טחינה גולמית, לחם שיפון, כלי בית, שמן קוקוס איכותי ועוד הרבה דברים (קנינו בה ממש מעט כי היא די יקרה), בסופר הקטן יותר שנקרא ביג סי ובו קנינו דברים שלא ניתן להשיג ב”מקרו” באריזות קטנות (למשל אורז באריזה של פחות מ-5 קילו) ובשוק.
השלמות עשינו ליד הבית במכולת של הבורמזי, אצל הפירנית (דוכן במבוק באמצע הדרך בין הכובסת לבין הסבן אילבן של סריטנו, מול מסעדת הטאבון) ובעיתות מצוקה (חלב, לחם, ביצים) – ב 7/11 שנמצא שתי דקות מהבית על טוסטוס או בפמילי מארט שנמצא חצי דקה מהבית בטוסטוס.
שני המקומות היוו גם מוקדי עליה לרגל לנייטיב’ס ולחבריהם, לרכישת ממתקים בדמי הכיס שלהם.

עלויות האוכל שלנו כמשפחה של 5 נפשות, מתוכן שני בנים בגיל ההתבגרות, היו כ-2500 שקלים בחודש. כולל סופר, השלמות, פירנית ואכילה בחוץ.

כביסה עשינו אצל דיאמונד, חצי דקה מהבית בטוסטוס או שתי דקות הליכה. 40 באט לקילו כולל קיפול. בדיאמונד יש שיטה ששומרת מאובדן הכביסה, כשמפקידים כביסה מקבלים תג עם מספר וכשבאים לאסוף את הכביסה למחרת, מקבלים אותה לפי התג שבידכם. מפחית חרדות ותומך.

אנחנו לא קונים הרבה חפצים אבל מדי פעם צריך להשלים איזו צלחת או כוס לבית. עבור כל מיני קשקושים כאלה, משרוך נעל ועד פילטר לקפה, יש את ה 20-באט-שופ, המקבילה התאילנדית לחנויות “הכל בדולר”, על הדרך הראשית בטונג סאלה. אפשר למצוא בה כמעט הכל במחירים מצחיקים ובאיכות… טוב זה לא הצד החזק של תאילנד.

אם נשארים מספיק זמן בקופנגן (נאמר לפחות 3 חודשים) מומלץ לשקול לפתוח חשבון בנק תאילנדי. בבנק KTB, הבנק עם לוגו תכלת, פתחו לנו חשבון בלי עניינים ובלי לבקש דרכונים, ויזות או מינימום הפקדה.

תחבורה

רוב האנשים מגיעים לקופנגן באמצעות טיסה מבנגקוק לקוסמוי. אחרי הטיסה ישנה מעבורת קצרה לרציף הראשי בטונג סלה. מדובר בטיסה יקרה ביחס לטיסות מקומיות בתאילנד. סקרנו פה בעבר דרך זולה ונוחה להגיע לקופנגן מבנגקוק.

בקופנגן מתנהלים עם אופנועים. גם משפחה של 5 נפשות מסתדרת עם אופנוע אחד או שניים. אופנועים שכרנו אצל Aum, תאילנדית חביבה מבנגקוק. מאוד ישרה ומאוד אמינה. לשכור אופנוע פשוט עולה 100 באט ליום או 2500 באט לחודש. Aum נמצאת בסריטאנו, במרכז הכפר, לא רחוק מבית הקפה קוקי’ז.

אם בכל זאת החלטתם לשכור רכב אתם יכולים לעשות זאת באחת מעשרות הסוכנויות שפזורות באי בעלות שנעה בין 1000 ל 2000 באט ליום, תלוי ברכב, בעונה ובכישורי המיקוח שלכם. אין לנו המלצות מיוחדות פה כי, כאמור, לא שכרנו אוטו.

עוד טיפ קטן למי שגר בקופנגן וכנראה ימצא את עצמו נוסע לא פעם במעבורת לקוסמוי השכנה. אפשר לעשות כרטיס מועדון אצל המפעילים העיקריים של המעבורות, כמו לומפראיה (Lomprayah). אנחנו מצאנו את האפשרות לעלות על מעבורת של ראג’ה (Raja) עם אופנוע כאופציה נוחה גם כן.

מסעדות

כשכן אכלנו בחוץ, אכלנו בעיקר תאילנדי והפייבוריטים שלנו היו מאמא פו (Mama Poo)  וג’אנגל האט (Jungle Hut) בסריטנו, האפינס (Happiness) בהין קונג (כפר בדרך מסריטנו לטונג סלה, על החוף) בה אוכלים בעיקר תאילנדים וזה תמיד סימן טוב, ומסעדה חסרת שם ברחוב היוצא ממזח המעבורות בטונג סלה, שפתוחה רק בערב עד אמצע הלילה, ונחשבה אצלנו לפינוק מיוחד של אחרי יציאה למסיבה או לבר. מסעדה מקומית של ממש, תמיד היינו הפראנגים היחידים בה, וגם אם התפרענו ממש והזמנו כמה וכמה מנות, לא עברנו מעולם את הכמה מאות באטים לזוג.

אם רוצים להתפנק במקום באוירה אירופאית, ממש ביסטרו צרפתי על החוף בקופנגן, השייך לזוג צרפתיות מהממות, הולכים לאלקוב (L’alcove). יינות מעולים, אוכל טעים, אוירה מגניבה. אם משתוללים שם בטירוף מגיעים, נגיד, לאלף באט לזוג, על אוכל גורמה ויין מצוין.

צמוד לאלקוב יש מסעדה איטלקית בשם רומא טרופיקל (Roma Tropicale) עם פיצות ופסטות טעימות. לאירועים מיוחדים מבחינתנו, כי יחסית, יקר.

ובכל מקרה אם רעבים יש את הפנטיפ (Pantip) שוק האוכל בטונג סאלה עם דוכני אוכל תאילנדי, הודי, שיפודים, שייקים ועוד. פעם בשבוע ביום שבת עובר שוק האוכל לרחוב הראשי שמול המזח ומתערבב עם דוכני בגדים ומזכרות לתיירים.

פנאי

בדרך לצ’לוקלם מתחבא לו מקום קסום בשם הדום, סאונת צמחים משגעת, עם איזור ישיבה מגניב סביב מדורה. 100 באט לאדם, ואם תרצו להתפנק במגבת וסרונג במקום להביא מהבית, תשלמו 200 באט לאדם ותקבלו גם מים, תה ואבטיחים חופשי. בילוי כיפי מאד (ואחר כך אפשר ללכת לזלול בפיר, המסעדה שהזכרתי קודם. “הפיר” זה כמובן לא השם שלה, כי כאמור אין לה שם.)

תרגלנו יוגה במרכז יוגה מהמם בשם גאיה, חצי דקה הליכה מביתנו. אלא שהוא נסגר בנובמבר 2016. יש בסריטנו עוד מלא מרכזי יוגה אבל לא תרגלנו בהם אז לא יכולים להמליץ. מחיר טוב לשיעור יוגה בודד יהיה 300 באט, אבל אם עושים מנוי או קונים כרטיסיה אפשר לקבל הנחה משמעותית.

מסאז’

לא מהזולים בתאילנד באופן כללי. בצ’אנג מאי הרבה יותר זול ללכת למסאז’. בכל זאת, גם הביוקר, בואו, מדובר בכמה עשרות שקלים לשעה של מסאז’. בסריטאנו הפייבוריט שלנו הוא פאפייה (PAPAYA), ממש כמה מטרים ממרכז היוגה אגאמה.

קעקועים

חדי העין שביניכם (כלומר כל מי שלא עיוור) וודאי שמו לב שהתפרעתי פה עם קעקועים. המקעקע “שלי” הוא אמן מהמם, תאילנדי מבנגקוק, ושמו אג’המאן. הסטודיו נקרא Triangle Ink ונמצא על כביש החוף, בהינג קונג.

בילויים

הבר “שלנו” הוא קוראל בר (Coral Bar) בהאד קום (Haad Com), ליד צ’לוקלם. הבר של מגי. מתים עליו, מתים עליה. המוחיטו הכי טובים באי, ועוד קוקטיילים מוצלחים, אוירה שכונתית ולפעמים ערבי “אופן מייק” שחטאנו בהם בשירה ונגינה מעת לעת. מוחיטו עולה 140 באט. האטרקציה העיקרית וגם הקמע של קוראל בר היא חזירת בר עצומת מימדים בשם דוקדיק. מדובר בחזירה שאומצה עוד כגורה על ידי מגי ובטוחה עד היום שהיא למעשה כלב. לדוקדיק יש דף פייסבוק פעיל, פרגנו לה בלייק!

קופנגן ידועה בעיקר בזכות מסיבות הפול מון שקורות אחת לחודש. תאמינו או לא, גרנו שנה בקופנגן ולא היינו במסיבת פול מון אפילו פעם אחת. במסיבות אחרות היינו ועוד איך. מאוד חיבבנו את באן סאבאי (Baan Sabai) בבאן טאי – מסיבת טראנס בכל יום חמישי בשבוע. יחסית למסיבות קופנגניות מדובר במסיבות סולידיות שמתחילות ומסתיימות מוקדם (2 לפנות בוקר).

מסיבה קסומה חביבה על תושבי האי המקומיים היא עדן (Eden). מדובר במסיבה שמתרחשת כל מוצאי שבת בעונה לחופו של מפרץ האד יואן (Haad Yuan) הקסום משעות הלילה ועד הזריחה. מגיעים למקום עם סירת לונג טייל מהאד רין ומתפללים לים שקט ונטול גלים. כניסה לעדן לא עולה כסף אבל סירה תגבה מכם 200 באט לאדם לכל כיוון.

מסיבת חוף נוספת באחד החופים השווים בקופנגן אם לא ה.. היא בוואינאם (Way Nam). מדי שבת סביב שעות הבוקר מתקבצים מיני קראחניסטים וחוגגים במסיבת האוס.

ילדים

הילדים שלנו כידוע לומדים בבית. למי שמגיע לקופנגן ובכל זאת רוצה לשלוח את הילדים לבית ספר יש את סי רי פנאיה (Si Ri Panya), בית הספר הבינלאומי היחיד (כיום) בקופנגן. בית הספר הזה מתאים לילדים בגיל יסודי בלבד. הוא נמצא בבאן טאי ואפשר להירשם לתקופת מינימום של סימסטר שמשכו 10 שבועות.

בילוי חביב על ילדי בובי ביץ’ הוא פנגן צ’אלנג‘ (Phangan Challenge) שהוא מין פארק מים בסגנון שעשועון Wipe Out עם מסלול מים אתגרי שכולל מיני מתקנים מתנפחים. המקום נמצא בלב אגם מלאכותי במרחק הליכה מהחוף. מחיר כרטיס כניסה הוא 500 באט לאדם (מבוגר או ילד). למקומיים ישנם כרטיסים מוזלים ב 250 באט.

פארק מים נוסף עם מוניטין מפוקפק מבחינה בטיחותית הוא הסליפ-אנד-פליי (Slip’n’fly). זהו למעשה מין אוסף של מגלשות מים שנבנו במורד גבעה תלולה בסגנון מימדיון או אצ’קלונה. ההבדל היחידי הוא שבסוף המגלשה הנידון נאלץ להתעופף מרחק של כמה מטרים באוויר עד הנחיתה ה(יש לקוות) בטוחה בבריכת מים. יש הטוענים שזה כיף. המקום נמצא על הדרך הראשית של קופנגן בין טונג סאלה לצ’לוקלם.

עוד פעילות שמשלבת כיף וספורט היא שיעורי מואי תאי – אגרוף תאילנדי. במקרה שלנו מהר מאוד השיעורים הפכו לשיעורי אומנויות לחימה משולבות (MMA) שכוללים פיוז’ן של כל מיני טכניקות ממגוון אומנויות לחימה כמו אגרוף, ג’יו ג’יטסו וקראטה, ולא רק אגרוף תאילנדי. מחיר לשיעור בודד הוא 300 באט, אבל גם כאן מנוי יוריד את המחיר לסביב 200 באט.

אז לסיכום, השאלה ששואלים אותנו כל הזמן –

כמה עולה לחיות חודש בקופנגן?

כמובן שזה תלוי בהמון משתנים – כמה נפשות, אילו גילים, איפה גרים, מה סגנון החיים. אז אחרי שפירטנו והסברנו איך אנחנו חיים אלה המספרים:

• אוכל – 2500-3500 ש”ח
• מגורים – 2000-3500 ש”ח
• שונות – 500 ש”ח
• ביטוח בריאות – 500 ש”ח
• ויזה – 1000 ש”ח

על זה צריך להוסיף אקסטרות כגון:

• יוגה – 400-500 ש”ח
• אגרוף תאילנדי – 250 ש”ח
• בית ספר – 1000 ש”ח לילד

אמרנו כבר שיש עדיין כרטיסים להרצאה שלנו בתל אביב? אמרנו. הנה הלינק לרכישה.