תחרות קשה ניטשת בין שני אייטמים.
אקזיביט איי בפינה לשיפוטכם: הומסקולינג.
אקזיביט בי נקרא פשוט “אבל להיות עם הילדים עשרים וארבע על שבע זה לא מטורף?!”
התחרות היא אינטרוברטית לשעבר ואקסטרוברטית כל הזמן.
כלומר – אלו שני הדברים שהכי חששנו מהם לפני שיצאנו לדרך, ושני הדברים ששואלים אותנו הכי הרבה, לפני שיצאנו וגם עכשיו.
מהרגע שהתחלנו לספר לאנשים על המסע המתוכנן, שתי שאלות חזרו כל הזמן. “ומה עם הלימודים?” ו-“יהיה קשה להיות כל הזמן כל המשפחה ביחד, לא..?” הביטוי “סיר לחץ משפחתי” חזר יותר פעמים ממה שאני יכולה לזכור.
בהתחלה זה העלה בי כעס, וחוסר סבלנות. כמה אפשר לענות על אותן שאלות והערות. עם זאת, די ברור שאלו קולות פנימיים שמהדהדים החוצה וחוזרים אלינו לפרצוף, מזמינים אותנו לשיחה נוקבת.
אז בואו נדבר על להיות ביחד, כל המשפחה, כל הזמן. חלק גדול מאד מהזמן – באותו חדר. זה ממש לא תמיד מתאפשר במזרח להזמין חדר להורים וחדר לילדים, אם מסיבות תקציביות ואם מסיבות של בטיחות, ואכן חלק גדול מהזמן אנחנו מתאכסנים בחדר אחד גדול (או פחות גדול) כולנו. השיא עד כה היה בסייגון, התאכסנו בדיסטריקט 1, האיזור ההגיוני לשהות בו בעיר הזו אם באים רק לכמה ימים. שם הכל קורה וזה מאד נוח להיות קרוב להכל, אבל איך לומר, צפוף. הגסטהאוסים במרכז סייגון מאד מאד צפופים וגם היה לנו שם בלבול בהזמנות, הגענו וחיכינו שעות לחדר וקיבלנו חדר בלי מקלחת ושירותים והגסטהאוס העביר אותנו ביוזמתו לגסטהאוס אחר, כנראה באותה בעלות, ממוקם נפלא אבל, איך אני אגיד את זה, נו, אני פשוט אגיד את זה: חדר פצפון עם שתי מיטות קומתיים זוגיות. תדמיינו. איזה לקשרי! איזו נוחות! לא ידענו מה לעשות מרוב פרטיות. אבל אתם יודעים מה? אלו היו אחלה ימים בסייגון וגם נשרפו לי מלא קלוריות כי החדר היה בקומה רביעית (אחרי ששודרגנו מהקומה החמישית!) אז יש לי את זה וזה נחמד.
וחברות שואלות, נו, איך..? את לא משתגעת..? כל הזמן כל הזמן עם הילדים בסיר לחץ?
ולא נעים לי לענות אבל זו האמת: לא. לא משתגעת. אין שום סיר לחץ.
זה ממש פדיחה להודות כמה נעים לנו, כמה החלק שהכי חששנו ממנו התגלה כממש נעים ולא קשה בכלל.
הילדים זורמים כמו גופה בגנגה, אנחנו רגועים, רוב הזמן הכל פשוט נעים. סורי.
הם משחקים, הם בבונדינג אחים שחבל על הזמן, הם לומדים מדהים, בנסיעות הם אלופים, הם מצחיקים ומרגשים ולפעמים מעצבנים אבל היי, גם אנחנו. למעשה, אני חוששת שאנחנו יותר.
וכן, כשזה מתאפשר, כמו בחודש האחרון למשל, אנחנו כן נהנים מקצת פרטיות.
החודש אנחנו שוהים בבית ששכרנו בהוי אן, לא אכחד, זה נחמד שיש מרחב.
יש שירותים ומקלחת לכל חדר בנפרד, יש חצר שבה אני יושבת וכותבת כרגע, יש טלויזיה שלא מטרטרת לנו בראש כי היא בסלון ואנחנו לא חייבים להיות בסביבה כשהיא נפתחת (יש ימים שהרבה, יש ימים שממש לא), זה כיף.
אבל היום אני יודעת להגיד, וואלה, זה *גם* כיף. גם להיות צמודים חודש, גם להיות בקצת יותר ספייס חודש, זה כיף וגם זה כיף.
ובחזרה לאקזיביט איי. מה עם הלימודים?? אז מה באמת עם הלימודים..?
בארץ, הילדים שלנו לומדים בבית חינוך דמוקרטי.
הבכור המחונן שילב גם יום בשבוע בתכנית המחוננים, שמסתיימת ממילא בכיתה ז’ אליה הוא עלה.
המרכזי שילב בעיקר לימודי חוץ, כלומר לא נכנס לשיעורים, כלומר היינו בשיחות בבית הספר כל שני וחמישי, כלומר בעיקר אני, כלומר לא יכולה להגיד שלא חששתי ללימודיו עוד לפני כן, מה שנקרא קמתי שעה קודם.
והקטנה עשתה כיתה א מפוארת ומסתבר שגם כשילד לומד מדהים, את עדיין חוששת כשאת מוציאה אותו מהמסגרת.
לקחנו איתנו ספרי לימוד, קנינו במהלך המסע מחברות (פיו, איזה סיפור זה היה למצוא בתאילנד מחברות חשבון! מה נסגר??), לקחנו יוזרים וסיסמאות למערכת המקוונת שבית החינוך עובד איתה והרבה אמונה ויצאנו לדרך.
אז מסתבר ש:
הראיס הוא מורה בחסד.
הוא קידם אותם בשיגעון, כל אחד בפני עצמו.
כשהבכור פותר משוואות בשני נעלמים, הנעלמת הראשונה זו אני, אבל על לימודי שפה אני אמונה אז אל תחשבו! גם לי יש פה חלק קטן. וגם הינקתי כל אחד מהם שנתיים, בואו לא נשכח.
כל השאר באמת שהראיס עושה ועושה מהמם.
המרכזי הדביק בארבעה חודשים חומר של שנה שלמה וכעת עסוק בלבדוק מול החונכת שלו כל כמה זמן שהוא משיג את הכיתה. תחרותי קצת הילד, מעניין למי הוא דומה.
הבכור החליט שהוא רוצה ללמוד גם תכנות חוץ מתכנית הלימודים הרגילה והוא והראיס לוקחים קורסים ברשת ועפים על זה ביחד.
הקטנה לומדת מדהים גם חשבון, גם שפה וגם אנגלית.
בשגרת לימודים גמישה, שבה יש תקופות שממש לומדים כמעט כל יום ויש תקופות של מעברים ונסיעות שכמעט ולא לומדים לימודים פורמאליים, אפשר לייצר אווירת לימודים שחבל על הזמן.
Homeschooling. Studying the formal materials math, language and English
כשלאבא יש סבלנות להאכיל לילדים את המיינד, לאמא יש תשוקה להאכיל לילדים את הבטן ולילדים יש טאבלטים, הלימודים משגשגים.
השגתי לכם ריאיון קצר עם גיבור השעה, כבודו בשבילכם, מאמי בשבילי, בקיצור הראיס:
“שלא לדבר על הערך האדיר של הלימודים הבלתי פורמליים, אלו שקורים תוך כדי המסע. למדנו הרבה היסטוריה. למדנו על מלחמת העולם השניה, מלחמת ויאטנם, מלחמת האזרחים בקמבודיה. הילדים לומדים ומתקשרים באנגלית , מבינים כל מה שאומרים להם ומבטאים עצמם כל יום יותר ויותר. אולי בדקדוק הם לא היו עוברים מבחן רשמי עם כל הפרזנט סימפל ופרזנט פרוגרסיב אבל בזרימה גוברת והולכת, את הדקדוק אנחנו משלימים בלימודים הפורמליים. למדנו גאוגרפיה דרך הרגליים והרשת, כישורי חיים כמו המרת מטבעות (רק תשאלו אותם כמה שווה שקל מול הבאט, הדולר, הריאל והדונג, ותראו מה זה.) והדחת כלים (תוספת שלי.) למדנו בצורה פרוייקטלית כמו למשל יומן מסע, מצגת לחברים שהילדים בונים תוך כדי המסע, לומדים פאואר פוינט ואקסל על הדרך ומתעדים את המסע דרך עיניהם שלהם, כולל חישוב ממוצע של דירוג המסעדות שהם מנהלים. איך להיות עצמאי בעולם, איך להגיע מנקודה א לנקודה ב, אילו דברים לארוז, איך למצוא תופרת בשוק לתקן מכנסיים ועוד ועוד ועוד.”
“הפתיע אותי לגלות כמה אני נהנה מללמד אותם. ברגע שיש זמן וזו המשימה העיקרית שאני עושה בשעות מסוימות של היום, אין לחצים סביבנו ואנחנו מקדישים את כל תשומת הלב, ברור לי שאנחנו מלמדים אותם יותר טוב מכל מסגרת, טובה איכותית ושבחרנו בקפידה ככל שתהיה.”
Weaving lesson in Cambodia
Scuba diving lessons
“חשוב להדגיש שאנחנו לא מיישמים unschooling. למשל, כדי לוודא קליטה של החומר הנלמד, אנחנו יזמנו ביצוע של חזרות על החומר ומבחנים. אנחנו מאפשרים להם להתכונן למבחן כמה זמן שהם רוצים, לבחור להיבחן מתי שהם מרגישים מוכנים, ללא מגבלת זמן ועם כל החומר זמין, מתוך כוונה לא לבדוק איך הם מתפקדים בלחץ אלא מתוך רצון לייצר לכל אחד משוב עצמי על איכות הקליטה וההבנה של החומר.
לדוגמא היה לנו מבחן שאחד מהם קיבל בו ציון לא טוב ולאחר שדיברנו על זה, חשבנו מה עושים מתוך כוונה לראות איך אנחנו נמנעים מלחזור על התקלה הזאת… קבענו מבחן נוסף, איתרנו איפה היו הקשיים גם בחומר וגם בתהליך הלמידה, איפה נקודות התורפה, את החזרה עשינו בהתאם ובמבחן החוזר קיבלנו 94 אבל בעיקר קיבלנו הזדמנות לעבור ביחד תהליך, ליצור תחושת הצלחה והישג ללא תחרותיות וגם שיחות ממש שוות על הדרך.”
Leaning history and geography by foot. In Kanchanaburi Thailand over the Kwai river
Teaching is another kind of learning. In Cambodia talking with local students about Israel and practicing English together
ודבר הקורבנות:
בכור הבית: ” זה הרבה יותר טוב מבית ספר. יש לך פרטיות ואין לחץ של זמן. כשאבא סיפר לנו שיש קורס תכנות באינטרנט, התעניינתי בזה ואני מאד נהנה ללמוד את הנושא, כבר קורס שני שלי שסיימתי בדיוק. אני מתכנן לעשות קורסים נוספים באתר הזה.”
המרכזי: “ללמוד בבית זה סבבה אבל קצת קשה. צריך ללמוד יותר, אבא ואמא יותר קשים איתי מהמורים בבית הספר אבל אני לומד פחות שעות ביום, אני מרגיש שאני מתקדם יותר ויש מקצועות שיש לי בהם מורה פרטי. מרגש, לא?”
קטנת הבית: “אין לי מה להגיד על זה, אני לא נהנית מזה, בית ספר זה יותר כיף.”
זהר, אין ספק שהחוויות שהילדים שלכם עוברים והביחד שיש לכם- זה הדבר הכי מדהים שיש בעולם!!
הלוואי ולכל משפחה יהיה זמן איכות כזה עם הילדים.
לקחת פסק זמן ולא לחשוב.. לשבת מול הים ולא לדאוג… לתת לראש לנוח מהצלצולים.. לתת לגוף לנוח מהלחצים 🙂
תהנו מכל רגע.
אתם חיים חלום.
מה שהילה פה כתבה. וואו. איזה אושר. ואני פה שולחת את הילד לחקלאי ומתחרפנת.
החלקאי..? 🙂