“ומה יהיה עם בית הספר???”
זו השאלה שנשאלנו בתדירות של אחת לדקה וחצי מהרגע שהתחלנו לספר לחבר ידידינו ומוקירי זכרנו שאנו יוצאים למסע. במהלך המסע, השאלה הזו נשאלת תוך שלוש… שתיים… אחת… שניות מהרגע שאנחנו מספרים שאנחנו כבר כך וכך חודשים בדרכים.
זה קצת מזכיר לי את ה“הוא נושם שם??” שהיו שואלים אותנו כשהיינו הולכים עם התינוק התורן במינשא, ואת ה“איזה אומץ!!!” שספגנו למכביר כשבחרנו בלידת בית. זה בסדר. כשבוחרים בחירות פחות סטנדרטיות ומוכרות בחיים האלו, יש לצפות לתגובות על הסקאלה שבין זעזוע לזוועה להערצה להתלהבות. בכל מקרה, אדישות זה לא מעורר כמעט באף אחד.
וזה באמת בסדר. גם אנחנו לא אדישים לזה. למעשה, הומסקולינג זה אחד הדברים שהכי חששנו מהם טרם היציאה למסע, וכבר כתבנו על זה באריכות כאן.
כל מיני סוגים של הום סקולינג
בקרב משפחות המטיילים מישראל ומכל העולם, יש כמה ז’אנרים בנושא החינוך והחלוקה שאני עושה כאן היא כמובן מאד פשטנית. יש את הז’אנר של “איזה מזל שיש לנו ילדים קטנים עדיין ואנחנו לא צריכים להתעסק בזה “, יש את ז’אנר ההומסקולינג (“לקחנו חוברות”), ז’אנר האנ-סקולינג (“לא צריך בית ספר משום סוג, הילדים לומדים הכי טוב כשלא מלמדים אותם, בטח לא בלימוד פרונטלי”), ז’אנר הוורלד סקולינג (“אנחנו חושפים אותם לעולם וכך הם ילמדו הכל”) ושילובים שונים ביניהם.
אני חושבת שאנחנו משתייכים לז’אנר משולב של הום סקולינג ו-וורלד סקולינג.
בהחלט לקחנו חוברות ובהחלט אנחנו גם רואים שהחשיפה לעולם הגדול מלמדת את הילדים שלנו ברמות שלא יכולנו לחלום עליהן אפילו.
אני גם חושבת שחשוב לבדוק עם עצמכם כשאתם יוצאים למסע, מה הגישה העקרונית שלכם ויחד עם זאת להמשיך לבדוק לאורך הדרך האם הגישה הזאת נעימה לכם, מתאימה לכם, עובדת בשבילכם.
Would you count scuba diving as worldschooling ?
אין מה לשחק אותה קולים. הנושא של החינוך הוא בראש מעיינינו כפי שאני מניחה שהוא בראש מעייניו של כל הורה ולכן לרגע לא אמרנו “יהיה פסדר”, אנחנו פשוט לא קולים ברמות האלו כנראה. ובהחלט היינו מושקעים, מחשבתית ורגשית, בנקודה הזאת עוד לפני היציאה למסע, פעלנו מול בית הספר שלנו (כפרעליו אין דברים כאלה!) בדברים שצריך וניתן היה לעשות מראש (כמו למשל סיסמאות למערכת האינטרנטית שביה”ס עובד איתה על מנת שהנייטיב’ס יוכלו להמשיך בפועלם הלימודי גם ברשת), דאגנו לספרי הלימוד במקצועות הליבה, למחברות ולכלי כתיבה ועל כל זה הוספנו מנה גדושה של דאגות, ככה בשביל הטעם הטוב, שיהיה.
היום אחרי שלמעשה השלמנו שנת לימודים במסע, ערכנו מבחנים והשגנו תוצאות משמחות ומרחיבות דעת, אנחנו בשלים לתת כמה טיפים.
יש הכל באינטרנט.
ניברו ברשת ותמצאו – תרגילים, חוברות לימוד, שאלות ותשובות, מבחנים ועוד ועוד. אנחנו גם נרשמנו לאתרים של מורים (לא שאלו אותנו יותר מדי שאלות) והגענו כך לעוד גיוון של תרגילים ועולמות תוכן, יש הרבה חומרים גם באנגלית.
אתר מומלץ שהשתמשנו בו הוא Code Academy שלקחנו בו קורסים. אתר בינלאומי נוסף שפחות השתמשנו בו אבל יש בו המון חומרים ותרגילים וגם אפליקציה שהתקנו בטאבלטים של הנייטיב’ס הוא Khan Academy. חלום להומסקולר’ס!
צריך גם חוברות.
אנחנו רואים חשיבות גדולה גם בכתיבה במחברת או בחוברת ובפתירת תרגילים על דף נייר כמו שצריך. מחברות חשבון (משבצות) ממש קשה להשיג בדרום מזרח אסיה למשל, אז אנחנו ממליצים שתביאו מהבית ספייר, זה לא מה שיהפוך את תיק הלימודים שלכם לכבד יותר משמעותית. תירגול כתיבה יכול להיות גם ביומן מסע, בגלויות הביתה למשפוחה, בציורים שהילדים מציירים ומוסיפים עליהם כיתוב ועוד. העיקר שלא רק יקלידו מיילים ומסרונים.
התמקדות.
בחרו את תחומי הדעת שהכי חשוב לכם שייכנסו לתכנית הלימודים שלכם והתמקדו בהם. השתדלו שאלו יהיו תחומים בהם אתם בעצמכם חזקים. הומסקולינג יכול להיות תבלין נפלא שמשתלב הרמונית במסע המשפחתי, אין שום סיבה לצאת מפרופורציות ולגרום לעצמכם ל”עבוד בזה”.
סמכו על התהליך.
מהניסיון שלנו, הנייטיב’ס למדו למידה פרונטלית ארבע שעות בשבוע בממוצע. מדהים כמה מעט זמן נדרש כדי להקיף בקלות את חומר הלימוד, בעברית וחשבון בעיקר. מבחני המיצ”ב, שהם השיגו בהם תוצאות מדהימות, מדברים בעד עצמם.
אבל את השאר עושה הדרך. המסע. זה אמיתי וזה קורה לנגד עיניכם הנדהמות.
פתאום הילדים שלכם מדברים אנגלית, מתמקחים, ממירים שערי מטבע במהירות משוגעת, ממציאים משחקים, קוסמים קסמים, מקשקשים בשפות נוספות, פוגשים אנשים מכל העולם, מדברים פוליטיקה ותיאולוגיה והסטוריה וגאוגרפיה ומגדלים ביניהם ישות בפני עצמה שתהיה איתם לכל החיים – אחווה.
מבחנים.
אל תחששו מהבחירה הפחות פופולרית, לערוך לילדים מבחנים. מבחן במהותו מטרתו לבחון את רמת הקליטה וההטמעה של החומר הנלמד והוא דבר משמח מאד. התוצאות הנפלאות שהנייטיב’ס השיגו שמחו את כולנו והעצימו את כולנו באופן מורגש ומשמעותי אך משמעותית לא פחות היתה ההתמודדות של כל אחד מהם, ושלנו, עם עצם סיטואציית המבחן.
גמישות ויצירתיות לצד יצירת שגרה.
אצלנו, שגרת לימודים רשמיים התקיימה בעיקר בתקופות של “נסטינג”, אפילו שבוע או עשרה ימים רצופים באותו יעד יכלו לכלול ימי לימוד מוכרזים וכמובן תקופות נסטינג של חודש איפשרו לנו ליצור שגרת לימודים נעימה ובלתי מעיקה. עם זאת, גם גמישות נדרשת. למשל עם קטנת הבית, בשלב מסוים מצאתי לנכון להעביר את לימודי העברית לפאזה של קריאה משותפת בספר. שילבנו חיפושי גוגל על מילים או ביטויים שנתקלנו בהם בטקסט, שיחות מעניינות שעלו תוך כדי הקריאה וכך השגנו גם למידה משמעותית וגם זמן איכות.
תנו להם אחריות.
אצלנו הנייטיב’ס אחראים על תיק הלימודים, תכולתו ושלמותו. כמו כן עברנו עם כל אחד מהם על תכנית הלימודים הצפויה והם אחראים להתקדם ולסיים המטלות וגם מחליטים מתי הם מוכנים לגשת למבחן בחומר שלהם. אנחנו לרשותם לעזרה אבל כמו שנאמר “אני את החומר הזה כבר למדתי”.
לסיכום:
הום סקולינג זו כותרת גדולה. אנחנו פירקנו את זה לשלבים: תכנון, ביצוע, בקרה. תכנון כלל אצלנו בנייה של תכנית הלימודים, גיבוש השגרה, מי מההורים אחראי על כל תחום עם כל נייטיב, ביצוע – איפה לומדים, ארגון ה”סֶטינג”, ארגון חומר הלימודים, בקרה – מבחנים וגם מודעות לחשיבות מתן משובים, אפילו על נקודות בתהליך כמו שיפור משמעותי בכתב היד, ביצוע איכותי של תירגול מתימטי וכדומה.
