לקחנו את הגלולה האדומה

איך אורזים למסע משפחתי במזרח
“איך אורזים?”, “מה לקחתם אתכם?”, “מה התברר כמיותר?”, “מה חסר?”, אלו שאלות ששואלים אותנו הרבה.
קבלו את המדריך שלנו לאריזה למסע משפחתי ארוך טווח.

קודם כל, לפני שאורזים, חשוב להחליט במה אורזים. מזוודות? מוצ’ילות? כמה סוחב כל אחד? מה יסחבו הילדים?
ובכן, חד משמעית, כשמדובר בטיול תרמילאות, ואפילו תרמילאות-לייט-כי-בכל-זאת-אנחנו-משפחה-עם-ילדים, מזוודות זה לא לעניין. אתם רוצים להיות מסוגלים בכל תנאי שטח להעמיס את רוב מיטלטליכם על גבכם ומזוודות לא עושות את העבודה.
נכון, רוב הזמן לא תסחבו בפועל את החפצים, בטח לא למרחקים ארוכים. רוב הזמן תרדו ממטוס או רכבת, תחפשו מונית או אוטובוס, תגיעו למלון או לגסטהאוס, תתמקמו. אבל הציוד שלכם צריך להיות כמה שיותר נוח למעברים הללו.
וגם, לפעמים תמצאו עצמכם הולכים עם הציוד על הגב יותר ממה שתכננתם. לא זכור לי שהלכנו עם המוצ’ילות על הגב יותר מעשר דקות, אולי רבע שעה, בכל השנה האחרונה, ועדיין, עצם העובדה שאנחנו מעמיסים מוצ’ילות ומתחילים לנוע הופכת את התנועה שלנו לאפשרית במקומות בהם מזוודות היו פשוט הופכות אותנו ל”טרף קל” לעושק ברחוב על ידי נהגי מוניות או טוקטוקים שיכולים לראות בעין בלתי מזוינת שאתם, ובכן, תקועים בלי יכולת תנועה, עם מזוודות שאין תנאי דרך להתגלגל איתן.
אנחנו תמיד מעמיסים את הציוד ועוטים עלינו פרצוף של “אנחנו יכולים להגיע גם ברגל בכוחות עצמנו, אז אל תנסו לעשוק אותנו במחיר המונית”, וזה עובד.

יש מוצ’ילות שניתן גם לסחוב כמזוודת טרולי, על גלגלים, אנחנו לא משתמשים בהן אבל הן אופציה, רק קחו בחשבון שעצם המנגנון שהופך אותן מ”באקפאק” לטרולי, הופך אותן גם ליותר כבדות פר הגדרה, מבאקפאק רגיל.
אנחנו משתמשים במוצ’ילות רגילות, בעיקר משום שאת כל המוצ’ילות שלנו קיבלנו מחברים אבל אם היינו צריכים לקנות אותן, נראה שבכל מקרה היינו בוחרים בסוג הזה של מוצ’ילה, ישר על הגב ובלי עניינים.
ואם כבר דיברנו על קניית מוצ’ילות, אז ביד2 יש תמיד הצעות מעולות, של אנשים שכבר עשו את הטיול הגדול שלהם, השקיעו במוצ’ילה איכותית ומוכרים אותה בסכום שהרבה יותר נעים להוציא מאשר לקנות חדשה.
כמובן שכדאי להעדיף מוצ’ילות שנפתחות ברוכסן מקיף, כמו מזוודה, על פני מוצ’ילות-שק, בהן כל הציוד שלכם פשוט נערם ופחות נוח להגיע לחפץ או לבגד שבדיוק כרגע אתם צריכים.

A family of five with all their luggage on one tricycle, The Philippines

אז במה אנחנו משתמשים? כמו בכל סיפור טוב, לנו יש שלוש מוצ’ילות, אחת גדולה (בסגנון שק) 90 ליטר, הראיס נושא אותה, אחת בינונית 70 ליטר ואני נושאת אותה ואחת קטנה 60 ליטר, אותה נושא בכור הבית (בן 12 ביציאתנו לדרך).
כמו כן יש לנו מזוודת טרולי אחת קטנה בגודל שניתן להעלות לטיסות, תיק מחשבים שניתן לנשיאה על הגב או על החזה ומתיישב בנוחות על הידית של הטרולי כשנושאים אותה בגרירה, תיק גב בגודל “תרמיל יום”, אותו נושא המרכזי שלנו על גבו, כשעל חזהו תרמיל יום נוסף ובו בעיקר חפציו האישיים של הנער, תרמיל יום זהה יש גם לקטנת הבית והיא נושאת אותו על הגב, ואחראית גם על נשיאת מצלמת הוידאו שלנו.
מתוך כל אלו, תרמילי הגב הקטנים של המרכזי (בן 10 ביציאתנו לדרך) והקטנה (בת 7 בהתאמה) הם הפריטים היחידים שקנינו, מיד בתחילת הדרך בבנגקוק, כל אחד מהם עלה כ-20 ₪ והם משמשים אותנו כל השנה בהצלחה מסחררת.

אז יש במה לארוז, עכשיו מה אורזים?
בגדים: 3 זוגות מכנסיים קצרים, זוג אחד או שניים של מכנסיים ארוכים, 5 חולצות קצרות, כמה שמלות קלות או גלביות, בגד ים אחד לפחות (לי יש שלושה ותכף אסביר), עליונית או חולצה ארוכה, בגדים תחתונים.
הערות לסדר לסעיף בגדים:
לי יש יותר בגדים מלשאר המשפחה. זו עובדה. אתם רוצים לעשות מזה סצנה??
ולאחר שאמרתי את זה, קבלו חוק: אם קונים בגד חדש, זורקים בגד ישן. המוצ’ילה היא חברתנו, נשמור עליה בלתי מפוצצת. הבגדים מתבלים, נקרעים, פה ושם אנחנו קונים איזו טי שרט או איזו פיסת מכנסיים (יש סצנת יד שניה בתאילנד, מכנסיים מנומרים מעולים ב-11 ₪, לא יפה להשאיר בחנות), וזה בסדר, אבל מקפידים על כל פריט שנכנס שיהיה פריט אחד שהולך לעולמו, בדרך כלל באופן מוצדק.
בגדי ים – לנשים בררניות מאגן הים התיכון יהיה כמעט בלתי אפשרי למצוא במזרח. לכן אני ממליצה לקחת איתכן את בגדי הים שלכן, זה לא תופס הרבה מקום וזה יוריד לכן מהראש דאגה מיותרת.
כנ”ל תחתונים וחזיות. החזיות שתמצאו במזרח יהיו בדרך כלל קטנות מדי, והתחתונים יהיו או מאד לא איכותיים או יקרים ללא הצדקה. אני הבאתי איתי כעשרה זוגות תחתונים ובכביסות במזרח הם נוטים ללכת לאיבוד פה ושם, לכן מצאתי פתרון מעולה וקניתי כמה תחתוני בוקסר של גברים, אותם ניתן למצוא בכל מקום, אתר ושוק במזרח, רק תבחרו אם אתן רוצות חיקוי של קלוין או של טומי… זול ונוח, סגרתי לכן פינה.
עדיף לקנות סווטשרט במקומות שקריר בהם מאשר לסחוב איתכם מהבית סווטשרט שתופס הרבה מקום ויש סיכוי סביר שלא תשתמשו בו הרבה. צריך, תקנו. אנחנו מצאנו סווטשרט’ס לנייטיב’ס בשוק באי קאט-בה בוייטנאם, אז בכל מקום אפשר למצוא ולהסתדר.
נעליים: נעלי הליכה נוחות (תכף ארחיב על כך), כפכפים/סנדלים, זוג נעליים אחד “לערב”, לאלו בינינו שיתבאסו להסתובב עם נעלי ספורט או כפכפים בסיטואציות קצת יותר “לבושות”. כשנוסעים לטווח ארוך, יתכנו סיטואציות כאלו פה ושם.
נעלי הליכה הן אישיו שכל המטיילים עוסקים בו. לדעתנו, אם אתם לא מתכננים ממש טרקים, ניתן להסתפק בזוג נעלי ספורט נוחות שישמשו אתכם הרבה. נעלי ספורט הן אייטם שניתן גם להתארגן על חדשות במהלך המסע, כי תארו לכם, הנייטיב’ס גדלים גם בטיול!
כלי רחצה: אתם יודעים מה הם כלי הרחצה שאתם צריכים, רק כמה הערות לסדר בנושא.
במזרח, אין “הנחת כמות”. משחת שיניים גדולה היא לא זולה יותר באופן יחסי ממשחה באריזה קטנה של אותו מותג. לכן אנחנו קונים תמיד את האריזות הקטנות (גם בשמפו, מרכך, סבון).
סבוניה! תביאו מהארץ. לא ראינו את הדבר הגאוני הזה בשומקום בשנה האחרונה, ולמי שאוהב סבון מוצק ולא נוזלי זה פשוט מאסט.
בושם/אפטרשייב. אם אתם בקטע, אני ממליצה לקנות בדיוטי פרי ביציאה מהארץ. כי במזרח זה טוטאלי יקר. אני לא מתבשמת כבר חודשים מאז שנגמר לי הבושם, מה גם שזה מרגיש קצת אדיוטי להתבשם בשילוב הריח של התכשיר דוחה היתושים שאני עונדת עליי דרך קבע, אבל לפעמים מתחשק.
לנו יש תיק רחצה אחד לכל המשפחה והוא אפילו לא כזה גדול.

אקססוריז: כשאומרים אקססוריז, זה נשמע כמו מותרות, אבל פעמים רבות האקססוריז הם הכי חשובים.
אילו אקססוריז יש לנו במוצ’ילות:
שתי מגבות מהסוג שמתייבש מהר. ברוב המקומות שתטיילו בהם, יספקו לכם מגבות, אבל כדאי שיהיו לכם איזה שתי מגבות משלכם על כל צרה שלא תבוא. זה לא שוקל הרבה ולאורך השנה האחרונה בהחלט היו מצבים בהם זה היה שימושי. למשל, כשמתיישבים לתקופה ושוכרים בית, יכול בהחלט לקרות שתשכרו בית שלא יספק מגבות (כי זה לא מלון). לנו זה קרה למשל בהוי-אן, וייטנאם. שכרנו בית לחודש, קנינו בשוק כמה מגבות פשוטות למטבח ולרחצה, ולנו המבוגרים השארנו את המגבות הגדולות לשימוש יומיומי. הן גם מתייבשות מהר לאחר כביסה וזה חוסך בלגן.
לונגי, צעיף, עוד צעיף. מאד מאד שימושי. כשנוסעים במקומות ממוזגים (טיסות, רכבות לילה, אוטובוסי לילה), כשנכנסים למקדש ויש לכסות את הכתפיים, כשאיזה נייטיב נרדם ורוצים לכסות את החצוף התורן, מחצלת או מגבת-לעת-מצוא בצוק העיתים. שימושי מאד.
מצעים. כן, כן. ציפיות לכריות, ציפות. למצבים בהם השמיכה בגסטהאוס מגעילה ברמות או לא מספיקה, למצבים בהם הזמנתם חדר למשפחה וסיפקו לכם ארבע שמיכות ולא חמש, פה ושם למצבים המצריכים להרגיש קצת בית, אין כמו להניח את הראש על כרית מצופה בציפית מהבית.
כף חשמלית. אחד האייטמים שללא ספק ועוררין עשה לנו את הטיול. בכל מקום, אפילו בגסטהאוס הכי בסיסי ובמקומות הכי נידחים, יכולנו להכין לעצמנו קפה וזה כיף גדול. כף חשמלית ניתן להשיג בתאילנד בוודאות (השגנו כבר שתיים, בשני לוקיישנים שונים לגמרי ברחבי תאילנד).
כפית או שתיים, סקוץ’ להדחת כלים, סכין חד בעל אריזה השומרת על הלהב או אולר טוב (לא לשכוח לארוז בנפרד כשטסים, ולא להשאיר ארוז באחד התיקים שעולים אתכם לטיסה אלא רק במטען שאתם עושים לו צ’ק-אין), מגבות פנים קטנות (קנינו בפיליפינים, שם כולם משתמשים בזה למטרה המקורית של ניגוב הפנים כל הזמן, משמשות אותנו עכשיו כמגבות מטבח בבית שלנו בקופנגן), צנצנת קפה, ספלי קפה. דוחפים זוג גרביים לכל ספל ועוטפים בצעיף, אם תהיתם למה תמיד טוב שיהיה עוד צעיף. אנחנו רכשנו בוייטנאם זוג פילטרים אישיים להכנת קפה איכותי, כך שיש לנו גם אריזה של קפה טוב איתנו ואנחנו יכולים להתפנק באופן עצמאי, במקום לשלם מחירי-מזרח מופקעים על קפה נורמלי, אז יש לנו את זה וזה נחמד. כל מה שמניתי כאן, זאת ועוד, נמצאים יחדיו בצידנית קטנה מתקפלת שלא שיערנו אפילו כמה טוב שלקחנו אותה איתנו וכמה שימושית היא תהיה לנו במסע. אייטם זהב.
כלי קיבול קטנים מתקפלים שלא תופסים מקום. למה אני מתכוונת? מכירים את שקיות הכביסה הקטנות העשויות בד מחורר? ואת הסטים החמודים של שלושה או חמישה נרתיקי ניילון מרוכסנים זה בתוך זה? שימושי מאד. להפריד כביסה, להחזיק בצורה מסודרת במוצ’ילה את התחתונים והגרביים של כל נייטיב בנפרד (אצלנו המוצ’ילה הקטנה שנושא הבכור מכילה את בגדיהם של שני הבנים וההפרדה עוזרת להם להתמצא במרחב המוצ’ילרי), לארוז כלי רחצה לכל המשפחה כשיוצאים ליומיים שלושה לאנשהוא ומשאירים את הציוד למשמרת מאחורינו, ועוד כל מיני שימושים יצירתיים שהצרכים בשטח כבר יציגו בפניכם. שוב, שימושי, קל משקל ולא תופס מקום.

תיק תרופות: חומרי חבישה, חיטוי, שיכוך כאבים, הורדת חום, אנטיהיסטמינים, אנטיביוטיקה, משחה אנטיביוטית, משחה לכוויות, טיפות אזניים, משהו לבטן, המון המון פלסטרים. כשאורזים תיק תרופות, יש לג’נגל בין ה”כדאי שיהיה” לבין ה”עדיף להשתמש במשו מקומי”. שניהם בעלי תוקף, בהחלט יש דברים שכדאי שיהיו לכם ועם זאת בדרך כלל ניתן להשיג מה שצריך ולפעמים אפילו עדיף לקנות מקומי. פצעים למשל, לוקח להם זמן להירפא במזרח, והכי טוב זה היוד המקומי לעומת חומרי החיטוי שלנו, מיוד/פולידין ועד ספריי ויטה מרפן.
אנחנו מחזיקים גם תרופות אלטרנטיביות, כגון תמצית זרעי אשכוליות שטובה לגרון ולבטן ואין להשיגה במזרח (למיטב ידיעתנו), משחה טבעית מחמאת שיאה ושמנים אתריים שטובה לכל דבר בערך, שמנים אתריים שונים (לוונדר לחיטוי והרגעה, רוונסרה לעיסוי שכמות וחזה למשתעלים, עץ התה לפטריות או חיטוי עוצמתי ועוד כמה).

אלקטרוניקה: זה תלוי בצרכים שלכם, עד כמה אתם מטיילים דיגיטליים והאם אחד מכם או שניכם זקוקים למחשב כדי לעבוד תוך כדי המסע, כמו אצלנו. כמובן יש את עניין אלקטרוניקת הנייטיב’ס שקשור גם בצרכים הלימודיים שלהם וגם בהחלטות המשפחתיות שלכם בנושא שעות מסך.
אנחנו מטיילים מאד (מאד) דיגיטליים (רשימת האפליקציות הכי שימושיות בעינינו, באדיבות הראיס), אני גם עובדת תוך כדי הטיול והנייטיב’ס בהומסקולינג שחלקו הגדול מקוון.
כך שתיק האלקטרוניקה שלנו כולל שני לפטופים, שלושה טאבלטים, קינדל ושני סמרטפונים.
עד כאן זה כמובן תלוי בכם כאמור, אבל על הסעיפים הבאים אתם תודו לי בכל מקרה:
מתאמים אוניברסאליים חובה לפחות שניים ללפטופים ועוד כמה להטענת הניידים, אנחנו דבקים בסמרטפונים וטאבלטים של סמסונג כך שכל מטען יכול לטעון כל מכשיר נייד שברשותנו. כבל דאטה להעברת קבצים מהמצלמה ומהטאבלטים, דיסק און קי או שניים, כבל VGA או HDMI כדי לראות סרטים מהמחשב במסך הטלויזיה, היכן שזה מתאפשר.

ניירת וספרות: גם כשיוצאים מהמטריקס יש ניירת שכדאי שתהיה אתכם. פוליסת ביטוח הנסיעות שלכם, צילומי דרכונים, צילומי רשיונות נהיגה ישראליים ובינלאומיים, תמונות פספורט, בלוק כתיבה, עט או שניים. לנו יש קלסר דק קשיח שמתחבא בתיק האלקטרוניקה שלנו ושומר על הניירת הזו שלא תתקמט וגם משמש כבלוק כתיבה או כמשטח קשיח לכתיבה, לפעמים צריך.
ספרים. כשיצאנו מהארץ, לקחנו ספר או שניים לכל אחד מאיתנו, בנוסף לצרכי הלימוד של הנייטיב’ס שכללו ספרים, מחברות, בלוק ציור וקלמר. את רוב האייטמים האלו אפשר לחדש ולעדכן בכל מקום במזרח, למעט מחברות חשבון (משבצות) שזה ממש קשה למצוא וכדאי להביא כמה לכל ילד מהבית. ספרים שסיימנו, אם הם לא שייכים לספריית בית הספר למשל, אנחנו מותירים אחרינו ומשחררים לאורך המסע, כי ספרים זה כבד. הספר היחיד שנוסע איתנו מהארץ ולעולם לא ישאר מאחור זה התנ”ך.
משחקים: הנייטיב’ס בחרו כמה משחקים שארוזים יחד בנרתיק קל, כולל כל חלקי (שלא לומר חלקיקי) המשחק המעולה “המתיישבים של קטאן”, שבא אמנם בקופסה ענקית אבל אנחנו פירקנו אותו לחלקיו, ארזנו בגומיות ובשקיות זיפ-לוק וייחדנו לו תא משלו בתיק המשחקים.

דברים שלא תחשבו לארוז (כנראה) אבל תשמחו שארזתם (כנראה):
איפור. כן. אני לקחתי איתי מסקרה, גלוס, ליפסטיק אחד “רציני ליציאה”. גם בארץ אני לא מתאפרת הרבה אבל בחיי שהשתמשתי כאן כמה פעמים. טיול ארוך טווח זה חיים שלמים, לפעמים מתחשק להתאפר, זה כיף שיש לי את מה שאני אוהבת.
מכונת תספורת. אם אתם מסתפרים עם מכונה, קחו אותה אתכם. אם אתם לא נוהגים להסתפר עם מכונה, קחו בכל זאת כי סביר להניח שתמצאו אותה שימושית, אם אתם אוהבים להיות עצמאים כמונו.

דברים שהתגלו כמיותרים: אם אתם צוללים, ויש לכם “בוטיז” לצלילה, אז הראיס מוסר שאין מה להביא אותם. הצלילות במזרח הן תמיד מסירה ולא מהחוף אז הבוטיז זה סתם משקל עודף. שוקל יותר מהנעלי “יציאה” שהראיס צוחק עליי שאני סוחבת איתי, רק אומרת.
בקבוקים אישיים למים. היו לנו בקבוקים אישיים ממתכת קלה, בלי חומרים מזיקים וכל זה. לא שימושי בעליל. במזרח שותים בכל מקום מים מבוקבקים ואין שום צורך בבקבוק אישי, אליו תעבירו את אותם מים שקניתם הרגע בבקבוק אישי או משפחתי.
חבילה של אסלוניות. מה! נשארה במוצ’ילה שלי בשלמותה.

Related posts:

שמונה דברים על טיול משפחתי ארוך טווח, חודשיים וחצי לתוך המסע שש האפליקציות השימושיות ביותר לטיול ארוך טווח חמש ארוחות בוקר במסע משפחתי במזרח זוגיות במסע משפחתי