וואלה לא נעים. מאז פלוואן לא כתבתי מילה. והיינו מאז בסבו (Cebu), בוהול (Bohol), פנגלאו (Panglao), סיקיהור (Siquijor) וכעת בדומגטה (Dumaguette), נגרוס אוריינטאל (Negros Oriental). נגיע שוב לסבו בעוד 8 ימים לקראת הטיסה של תום הויזה שלנו כאן, בפיליפינים ובדרך נהיה גם בקמוטה (Camotes). שזה בטטות בטאגאלוג (השפה הרשמית בפיליפינים), אבל במקרה הזה מדובר באי. ממש אין לי מושג למה קוראים לו בטטה.
אגב לדוברי הספרדית שביניכם שקפצו עכשיו ואמרו, היי, קמוטה זה בטטה גם בספרדית! ובכן, כן, יש המון מילים בספרדית בשפה הרשמית של הפיליפינים, וזה תורם מאד לתחושה הקריבית הכללית פה.
עוד פחות משבועיים נגמרת הויזה ואיתה מסתיימת התקופה הראשונה שלנו בפיליפינים, בשאיפה שממש לא האחרונה כי התאהבנו בהם ואפילו מאד. בפיליפינים האלו, האיים והאנשים. אנחנו מאוהבים קשות, מתכננים לגמרי לחזור לכאן, במהרה בימינו אמן כן יהי רצון. תמימות דעים במשפחה של חמש נפשות זה לא מאורע שקורה כל יום אבל לגבי הפיליפינים כולנו מפלגה אחת מאוחדת, ללא ספק הפיליפינים הם ההיי לייט של המסע המשפחתי שלנו עד כה.
אז קצת על הפיליפינים, בכל זאת, מדובר בלמעלה מ-7000 איים, בלי ע’ הרע.
פיליפינים זו מדינה שמורכבת מאלפי איים המחולקים בערך לשלושה חלקים. הצפון (שזה בעיקר לוזון Luzon, האי בו שוכנת מנילה הבירה), הדרום – מינדנאו Mindanao, איזור ובו ריכוז גדול יחסית של מוסלמים בדלנים ולשם אנחנו לא הולכים ילדים!, אחרון חביב הוא המזרח המכונה הויסאייאס Visayas ,שכולל למשל את סבו ונגרוס הגדולים וגם את פלוואן (מערב הויסאייאס) הקסום מכול, סיקיהור המכושף, בוהול, בורקאי Boracay המתוייר בשגעון (גם לשם אנחנו לא הלכנו, ילדים.) ולייטה Leyte גם. וכמובן שזה על קצה המזלג והכף, כן, גם כאן לא תקבלו בדרך כלל סכין אלא כף ומזלג ושיהיה לכם בהצלחה.
אם אנחנו כבר מדברים על אוכל, ואנחנו חייבים לדבר על אוכל, כי אנחנו מאד אוהבים אוכל ואוכל הוא דבר מאד בסיסי בחיים, בקיצור, תשכחו מזה. אוכל זה לא, אני חוזרת, לא ההיי לייט של הטיול בפיליפינים. ‘צטערת. אמרתי לא ההיי לייט..? סליחה התכוונתי גועל נפש בחלקו, המתנה של שעה ויותר במסעדות מקומיות, מלא מלא מלא ג’אנק פוד, כמעט אפס סטריט-פוד, מגבלת פרודוקטים קשה למעוניינים לבשל בעצמם והרבה יותר מדי סוכר, בכל דבר.
אני חייבת לפרט בנושא הזה כי אתם בטח משפשפים כרגע עיניכם בתדהמה, הייתכן שדווקא אני מכריזה פה על יעד קולינרי ירוד כעל היי לייט של מסע משפחתי במזרח..? בואו נדבר על זה טיפה.
בפיליפינים יש הערצת אמריקה קשה וזו כנראה הסיבה שיש כאן הרבה מאד ג’אנק פוד. רשתות בינלאומיות כגון מקדונלד’ס וקנטאקי פרייד צ’יקן וגם רשתות מקומיות כגון ג’ולי-בי ו-צ’ואוקינג (מה.) ייתכן מאד שההמתנה הממושכת בטירוף להגשת המנות במסעדות המקומיות (שעה כמו כלום, לפעמים יותר) היא סיבה נוספת לכך שהפיליפינים כל כך להוטים על פאסט-פוד. כי באלוהים, הזדקנתי פה לא מעט תוך כדי המתנה לאוכל. ולא תגידו שהשתלם לי. האוכל פה ברובו, אומר זאת כך, לא טעים. הדבר הטעים היחיד שמצאנו הוא עוף בגריל, הם די מצטיינים בזה, ובסיקיהור למשל היה לנו שבוע עם מטבח ובתוספת אורז עם ירקות וקארי וסלט ירקות טרי, העוף בגריל עבד לנו טוב.
אפילו ה”פנסיט”, מנת הדגל של ז’אנר הנודלס שלהם, לא רעה אבל תשמעו, שלי יותר טעימה. אני לא יודעת מה הם דוחפים שם (חוץ משמן) אבל הפנסיט שלנו עם שום, צ’ילי, בל-פפר (הגמבות הרווחות כאן), כרוב לבן, בצל סגול (יותר זול פה משמעותית מבצל לבן יבש), בצל ירוק, גזר, דלעת וקצת סויה – טעים לאללה. מה שנחמד באטריות האלו הוא שאין צורך בבישול מוקדם, פשוט מקפיצים את כל הירקות, מוסיפים מים וסויה ואת האטריות, והן כבר מתרככות להן תוך כדי ערבוב של כמה דקות והופ יש ארוחת צהריים משביעה אחרי יום של שריצה בים (הנייטיב’ס) ובערסל (אני. ולמה מקימים אותי משם למען כל השמות!).
נשמע לכם פשוט הא..? אז שכחתי לציין שרשימת המרכיבים הנחמדת שפירטתי לעיל..? ובכן, זה כמעט כל מה שתוכלו להשיג בשוק כאן. כך שגם אם יש לכם מטבח, האתגר הוא להשיג פרודוקטים. זה לא אומר שאי אפשר (מי אמר פסטה עם חלב קוקוס ודלעת, שום, צ’ילי וגרידת קלמנסי, מעין קלמנטינה ירוקה וקטנה שנמכרת פה על תקן מרכיב מרכזי בתיבול שלהם), זה רק אומר שזה מאתגר.
ואם כבר מדברים על אתגרים, בואו נדבר על להשיג עוגת יומולדת לקטנת הבית, על האי הפעוט פנגלאו הסמוך לבוהול הסמוך לסבו… ובכן! קטנת הבית התכבדה להיות חוגגת היומולדת הראשונה שלנו במסע והעוגה שהיא רצתה היתה לא פחות ולא יותר מעוגת גבינה אפויה. בפיליפינים, כמו בכל המזרח, אין תנורי אפייה בבתים, כך שגם אם הייתי נתקפת בולמוס לאו בר כיבוש לאפות לה עוגת יומולדת, ובכן, לא.
אבל יומולדת יש רק פעם בשנה, וכך יצא הראיס למסע חדור מוטיבציה להניח טלפיים על עוגת גבינה אפויה. והוא השיג אותה. בהזמנה מיוחדת, במחיר בהתאם, אבל עוגת גבינה אפויה ואפילו ממש מעולה. עם בצק פריך מלא חמאה וגבינה אמיתית והכל. עפנו עליה. שווה לגדל אריסטוקרטית קטנה.
אז היה לנו גם יומולדת ראשון במסע המשפחתי שלנו, וקטנת הבית היתה מאושרת ולא רצתה ללכת לישון כדי שלא ייגמר לה היום הנהדר שלה, היה עוטף ומשפחתי ומלא אהבה פשוטה וביחד משפחתי והיה מאד מרגש לראות איך הנייטיב’ס התכוננו בהתרגשות ליום ההולדת של הקטנה, המרכזי קנה לה מתנה בדמי הכיס שלו, אירגן את כולם לכתוב לה ברכות, הפתענו אותה ושרנו לה ובירכנו והיא הזמינה ארוחת צהריים של שניצלים ופירה עם דלעת שלקח לי ארבע שעות להכין כי היתה לי רק להבה אחת בכיריים ורק סיר אחד קטן שהפרודוקטים לפירה נכנסו בו בלא פחות מארבע נאגלות אבל היי, השגנו פירורי לחם והיו שניצלונים אמיתיים כמו שהילדונת ביקשה והיה ממש מרגש לראות אותה כל היום הזה, כולל רגע אחד שבו יכולתי ממש לראות אותה עוצרת ומחשבה נספגת במוחה העסוק כל כך, מחשבה של “וואו אמא ואבא והאחים שלי טרחו ממש הרבה בשבילי, אני כל כך אהובה.” אין מה להגיד, חתיכת רגע.
אז דיברנו על אוכל, חייבת להגיד גם כמה מילים על המגורים. אקומודיישנס מה שנקרא. ובכן, אחרי חצי שנה של טיול בתאילנד, קמבודיה, וייטנאם ולאוס, הגענו לפיליפינים מנוסים מאד בהתארגנות על איפה לישון. גסטהאוסים, מלונות, הומסטיי, יו ניים איט, ווי ניילד איט. כל האתרים והאפליקציות שבנמצא, אנחנו עליהם. אגוֹדה, אייר-בי-אנ-בי, פליפ-קי, הום-אוויי, הוטלס דוט קום, בוקינג דוט קום, זיבי דוט קום אנחנו שם! היינו בטוחים שאי אפשר להתקיל אותנו.
אז אפשר. האקומודיישנס בפיליפינים זה חתיכת התקלה. קשה למצוא, התנאים לא מפנקים בלשון המעטה אפילו יחסית למזרח והמחירים ממש ממש לא זולים. אם בכל הארצות שהיינו בהן עד הפיליפינים עמדנו ללא בעיה בכלל בתקציב הלינה שלנו (20$ ללילה לכולנו), בפיליפינים בהחלט חרגנו ממנו לא פעם ולא פעמיים ובהחלט לא עבור מקומות יותר מפנקים ממה שהתרגלנו, אלא ממש פחות.
מים חמים אין כמעט בשום מקום למשל. ממש היום חגגתי מקלחת חמה ראשונה מזה חודש וחצי, איי קיד יו נוט. יש אפילו מקומות בהם אין מים בכלל חלק ניכר מהיום ואתם לא מדמיינים לעצמכם כמה זה מלחיץ, משפחה אחת, חמישה אנשים, שירותים אחד, מספיק שלמישהו אחד יש קקי ואין מים להוריד באסלה, והדלי לא הספיק להתמלא מהפעם הקודמת שהיו מים, ואני תמותי!
גם ויפי זה לא ברור מאליו בפיליפינים. אמרתי לא ברור מאליו? התכוונתי אין. בהרבה מקומות פשוט אין ויפי או יש רק באיזורים הציבוריים של הגסטהאוס/המלון או יש ויפי תיאורטי, כמו זה שאני כותבת עליו עכשיו. פה ושם נעזרנו בכרטיסי סים עם 3ג’י, ועשינו ממכשיר סלולרי אחד הוט-ספוט לעוד ששה מכשירים שונים – הסלולרי השני, שני הלפטופים ושלושת הטאבלטים. זה עבד חלק מהזמן לאט וחלק מהזמן ממש לאט.
בקיצור, קצת קשוח עלינו המקום הזה הפיליפינים, אתם בטח חושבים לעצמכם. אין אוכל, אין מקום לישון, אין ויפי, קשה, קשה! אז ממה היא מתלהבת היצורה ההזויה הזאת, היא לא אמרה קודם שזה הסתבר כהיי לייט של הטיול?? אה, אתם מאלו שנהנים להתכלב, אתם חושבים עלינו פיתום?? אז לא. ממש לא. ולפעמים נורא נלחצתי. אבל הפיליפינים זה מקום פשוט מדהים בכל זאת.
כי האנשים פה הם מתוקים, אדיבים, מכניסי אורחים ומאירי פנים ברמות של כלה! ואפילו מאד. אין לי מספיק מילים כדי לתאר את ההשתאות וההתרגשות וה, בואו נודה, ההתאהבות שלנו באנשים המקסימים האלו, הפיליפינים.
הם לא מנסים לעבוד עליך (היוש וייטנאם!), אתה לא צריך לספור עודף או בכלל להיות חשדן רוב שעות הערות שלך (הולידיי אין קמבודיה מישהו?), הם מדברים אנגלית מצוינת (לא, תאים חביבים, תאית אינה שפה בינלאומית והגיע הזמן שתלמדו אנגלית זה יהיה מה זה מגניב, בעיקר אם אתם בעלי גסטהאוס בפאקינג קאו-סן בבנגקוק!) והם אוהבי ישראל בקטע אחר יעני. כבר כתבתי על זה בפוסט קודם, אבל אין מה להגיד, המקום הכי נכון להיות בו ישראלים זה ללא ספק הפיליפינים. הרבה יותר טוב מישראל, אתם לא מבינים איך יאהבו אתכם פה. כל היום יחייכו אליכם ויקראו לכם “קוּיָה”, שזה (אני נשבעת!) “אחוּיָה” בשפתם. יעני אח שלי. אם הם לא בטוחים שהבנתם, הם אומרים באנגלית “מיי בראדר/סיסטר”. בשום מקום בעולם לא אהבו אתכם ככה בחיים שלכם, מתוקים שלי. באחריות. בטח לא בישראל.
אה, כן, והנופים. והחופים. והצלילות. זה מוותצ. באמת. המרדף אחר החוף המושלם לא נגמר לעולם. עד כה אנחנו חושבים שהחופים הכי מופלאים שהיינו בהם היו בפלוואן, אחד מהם מפרצון פרטי של איש מקסים שאירח אותנו והשני נקרא “נקפאן ביץ'” או “טווין ביץ'”, בילינו בשניהם יום שלם וברובו היינו עסוקים בלבהות אחד בשניה ולמלמל “לא זה לא יכול להיות שזה אמיתי”, ולי אישית היו גם דמעות בעיניים חלק מהזמן.
The amazing Twin Beaches, Palawan. The most beautiful beach we’ve been at as of now
הראיס והנייטיב’ס צללו עד כה צלילה אחת שהוכתרה כהכי שווה של הראיס, והוא דייב מאסטר אז יש לו הרבה מאד צלילות באמתחתו. באחד האתרים שהם צללו בו, הקטנה ואני שנירקלנו, ואני רק אגיד שהכנסתי את הראש למים וחטפתי היפר ונטילציה מרוב התרגשות, היופי הבלתי נתפס הזה, פשוט הוצאתי את הראש מהמים והתחלתי לצרוח עד שנרגעתי. באתר אחר בו הם צללו הם ראו מלא צבי ים ענקיים, והקטנה ואני תצפתנו מהסיפון וזכינו גם אנחנו לראות כמה וכמה צבי ים מדהימים ממש על פני המים, עולים לנשום.
מחר יום צלילות נוסף באתר שאמור להיות פירסט קלאס משו עולמי. אעדכן.
אז הנופים, והחופים, והאנשים, והכל ביחד יוצר וייב קסום עם צבע מיוחד במינו.
ובשורה התחתונה, כמה מילים השחתתי. הרי אי אפשר בעצם להסביר התאהבות. אבל ניסיתי.
בוהול פיליפינים Bohol
אי במרכז איי ויסאיאס קרוב מאוד לאי סבו. האי בוהול עצמו הוא בינוני ביחס לאיים אחרים בפיליפינים. שהינו בו כ 10 ימים, למעשה לא בבוהול עצמו, אלא באי קטן יותר המחובר אליו בגשר בשם פנגלאו Panglao island. מצאנו בית נחמד עם שני חדרי שינה ומטבח דרך האתר homestay.com בקרבת השוק והכנסיה המקומית עבור 24$ ללילה.
בוהול ופנגלאו הם איים מתוירים יחסית לפיליפינים עם הרבה מאוד פעילויות מעניינות. הפעילות העיקרית כמו ברוב הפיליפינים היא פשוט לשרוץ על החוף. יש את חוף אלונה Alona Beach המפורסם והמוערך יתר על המידה. בגלל היותו חוף מרכזי לתיירים הוא משופע במסעדות וחנויות עם דברים (ומחירים) לתיירים מערביים. החוף הקרוב אלינו (והסימפטי יותר לדעתנו) היה חוף דולהו Doljo, חוף רדוד ומבודד בקצה הדרום מערבי של האי.
פעילות פופולרית נוספת בבוהול היא צלילה ושנורקלינג. אנחנו צללנו ליד האי באליקסאג Balicasag שעם קצת מזל אפשר לראות בדרך אליו דולפינים ובאי עצמו גם צבי ים. את הצלילה עשינו עם מועדון צלילה Island Advantures עבור 25$ לצלילה לאדם. כניסה לאי באליקסאג כרוכה בתשלום של מס סביבה של כ 2$ לאדם. במקום יש כמה מקומיים שיציעו לכם הדרכה למקומות ה”מעניינים” תמורת 5$. לא חייבים לקחת אותם אבל מומלץ אם לא רוצים לפספס.
מקום נחמד נוסף שביקרנו הוא אי הבתולה Virgin Island. מקום קסום שהוא מעין רצועת חוף קטנטנה בצורת סהר בלב הים. האי כולו מוקדש לקדוש נוצרי ומבוסס על תרומות.
בנוסף עשינו את הסיור היומי המתבקש באי בוהול עצמו. הסיור כלל ביקור בגבעות השוקולד Chocolate Hills, ריכוז גדול ובלתי מוסבר של עשרות תלוליות בצורת כיפות מושלמות שנוצר איכשהו דווקא באי הזה. ישנה במקום נקודת תצפית טובה אל הגבעות. הגבעות נקראות כך משום שבמהלך העונה היבשה הן מקבלות צבע חום שגורם להן להראות כמו אוסף פרליני שוקולד עצומים. הנקודה הבאה היא חוות הפרפרים, שבה אפשר לראות ולקבל הדרכה על מספר סוגים מקומיים של זחלים ופרפרים ועוד מיני חרקים הקיימים באי. נחמד. מקום נוסף שלא כדאי להחמיץ הוא המקלט לקופיף פיליפיני – Tarsier – מין של קוף קטנטן ייחודי לפיליפינים ובפרט לאי בוהול. דמי כניסה לכל אחד מהאתרים האלה הם 1$ לאתר לאדם. עוד בבוהול עשינו אומגה (zipline) מעל ערוץ אחד הנהרות שחוצה את האי. המחיר 8$ לאדם. יום הסיור עצמו עלה לנו 45$ וכלל נהג פרטי ברכב (כולל הדלק).
לבוהול עצמה הגענו במעבורת מהעיר סבו סיטי Cebu City לעיר הראשית בבוהול טאגבילרן Tagbilaran. המחיר של כרטיס למבוגר הוא 11$ (ילדים כחצי מחיר).
Starfish, the pristine water of Balicasag island
Walking on water in Virgin Island
Bohol’s Chocolate Hills
Cute little tarsier monkey in Bohol
Scuba diving in Balicasag Island
סיקיהור (Siquijor)
סיקיהור הוא אי שלו ושקט לא רחוק מהצד הדרומי של נגרוס, מרחק של כשעתיים שיט מבוהול. מה שמייחד את המקום הוא השקט. פשוט אוירה רגועה ועצלה של אי מנומנם. שהינו באי כשבוע במקום בשם Lorna’s End of the World בעיירה סן חואן San Juan. המקום הוא בסיסי מאוד אבל גם זול בהתאם (12$ ללילה לחדר משפחתי). ממוקם מצוין במרחק יריקה מהים ודקות ספורות של הליכה ממסעדות מצוינות, דוכני דייגים עם אספקה טריה קבועה ישירות מהים ומהשוק המקומי.
הפעילות העיקרית בסיקיהור היא רביצה על החוף. מעבר לכך אפשר לשכור טרייסיקל ב 8$ לטיול סובב אי. נקודות מעניינות בסיור הם מעיינות קפילאי Capilay Springs בסן חואן, מין בריכת מים מתוקים טבעית חביבה עם מים נקיים ולא מאוד קרים. מפלי קמבוגאהאי Cambugahay Waterfalls – סדרה של מפלים יפיפיים בעלי שלושה מפלסים עם תפאורה טרופית אמיתית של עצי במבוק, קוקוס ושרכים. יש תשלום של דמי חניה של 1$ בכניסה למפלים. העץ המכושף Enchanted Balete tree – מין עץ עתיק יומין בן כמה מאות שנים שלפי האמונה המקומית מהווה מוקד משיכה למיני רוחות מקומיות ונחשב מכושף. באופן כללי האי סיקיהור הוא אי מכושף ועד היום יש לא מעט פיליפינים שחוששים להגיע אליו פן תיפול עליהם איזושהי קללה מקומית. במקום גם ספא דגים טבעי. פשוט לטבול את הרגליים במעיין הסמוך לעץ והדגיגים כבר ימצאו אתכם ויעשו את שאר העבודה.
לסיקיהור הגענו בסירה ששכרנו מאחד הדייגים בפנגלאו עבור 65$.
Enchanted Balete tree near Lazi, Siquijor
Natural fish spa
Fresh fish supply all day long. In this case – Milkfish.
Automatic car wash ??…
Capilay springs
The marvelous sunset in Siquijor
