לקחנו את הגלולה האדומה

עוד מחשבות על חינוך ביתי

מי היה מאמין שאנחנו נכתוב פוסט כזה. כתבתי פה בעבר פוסט על איך יצאנו מהארץ והותרנו מאחורינו כמה נשמות המומות מעניין בית הספר והלימודים.
כשיצאנו למסע, בעיקר בניתי על הראיס וסבלנותו המפורסמת, לענייני הקניית המתמטיקה לנייטיב’ס,
אנגלית חשבנו שהם ממילא ילמדו גם אם לא נעשה כלום בנדון
ושפה, ובכן, לקחנו איתנו ספרי לימוד וקריאה וגם טאבלטים וקינדל ובעיקר בניתי על זה שהנייטיב’ס גאונים, בכל זאת זה דבר שדי עוזר, וגם על זה ששפה היא אהבה שלי וכשאנחנו אוהבים משהו אנחנו יכולים להעביר הלאה את האהבה הזאת, לפחות באיזשהיא רמה.

יצאנו מהארץ עם שלושת הנייטיב’ס, במצבי הצבירה הבאים

בכור הבית, עלה לכיתה ז’, מחונן, קורא ספרים נלהב, לגביו לא היתה שום סוגיית לימודי שפה מבחינתנו, פשוט תכננו להניח לו לקרוא כמה שירצה. למד בבית הספר מתימטיקה ברמה של כיתה ח’ ועם זה תכננו להמשיך, אחז באנגלית טובה המאפשרת לנהל שיחה עם אנשים, אבל להעדיף שיחות עם מחשבים.
מרכזי, עלה לכיתה ה’, בוחר ותיק ועיקש בבית הספר במגמה הידועה בכינויה “המגמה הסולארית” (חיים על אנרגיית השמש ולא נכנסים לשיעורים), סרבן קריאה ידוע, שולט ב-ABC וקצת מעבר לכך אבל בגדול אפשר להגיד שהאנגלית שלו היתה מה שנקרא בנימוס “אף מילה”.
קטנת הבית, עלתה לכיתה ב’, קוראת וכותבת ברמה מעולה לגילה, מצוינת בחשבון ושולטת ב-ABC בלבד.

ההתחלה היתה מהוססת.

ישבנו חודש בקו טאו, הראיס היה עסוק נורא עם הדייב-מאסטר, אני עבדתי בטירוף עדיין, כולנו היינו בהסתגלות ולמידה, קודם כל של תהליכי הלמידה שלנו ביחד, מי עושה מה, מי יכול לעזור במה, כמה כל אחד יכול לשבת ללמוד ואיך שורדים התחרפנויות של כל אחד מאיתנו ונשארים בחיים כדי לספר.

בהמשך, מתגבשים כמה סוגים של שגרות.

שגרת ימי נסיעות, שגרת ימי טיול, שגרת ימי אי-תזוזה.
ימי אי-תזוזה הם ימים בהם לא נסענו ממקום למקום, לא טיילנו ולא עשינו שום פעילות מיוחדת ולמעשה הלמידה הרשמית של הנייטיב’ס התנקזה לימים האלו.
חומר הלימוד הרשמי שלהם הוקנה ונרכש בסדר גודל של ארבע שעות בשבוע, בממוצע, אבל זו הערכה די גסה משום שכמובן היו שבועות שהם למדו כל יום והיו שבועות בהם לא נגעו כלל בחומר הלימוד הרשמי.

אני לא אתחיל להפריח פה את כל הסיסמאות שאתם יכולים לקרוא בכל מקור מידע ברשת על חינוך ביתי, על איך החינוך והלימוד האמיתיים קורים כל רגע ורגע, למידה ספונטנית וזה וזה.
אני כן אגיד כמה דברים, שקרו אצלנו, ואשתדל להשאיר את הסיסמאות עצמן מחוץ לטקסט.

בדיוק כמו שכולם תמיד אומרים שקורה, הילדים שלנו מדברים היום אנגלית.
אם אפרט, אגיד שהבכור מדבר אנגלית מדהימה ברמה שהרבה מבוגרים לא מגיעים אליה ולמעט תיקוני דקדוק מזדמנים אנחנו מתמוגגים ממנו בלי להפריע. לאורך המסע שלנו הוא אף נישנש כמה ספרים באנגלית מאיתנו, בצוק העיתים. המרכזי מדבר אנגלית ממש לא רעה, בוודאי יחסית לגילו, מסוגל לשבת ולנהל שיחה קולחת עם אנשים בגילים מגוונים (מה לעשות שמתחילות איתו בחורות בנות עשרים פלוס) וגם הקריאה והכתיבה שלו באנגלית הן טובות מאד והוא לומד כל יום עוד. קטנת הבית לא מדברת יותר מדי, בשום שפה, אבל אנחנו רואים שהיא למעשה בתהליך מתקדם של רכישת השפה לעומק ולרוחב כולל קריאה וכתיבה ותרגום משפה לשפה. היום כשקראנו יחד ספר, נתקלנו במילה “פרחח” ושאלתי אותה אם היא יודעת מה זה אז היא ענתה לי “PUNK”, אין צורך להוסיף…

סיימנו שנה ראשונה של חינוך ביתי

שלושתם סיימו את חומר הלימוד השנתי שלהם במתמטיקה ונפנו לביצוע מבחני סוף שנה.
לצורך כך הוריד להם ראיסנו הנערץ מבחני מיצ”ב מהאינטרנט וקבע יחד איתם סדרה של מבחנים – ראשית, כל אחד מחליט מתי הוא מוכן למבחן ורוצה לגשת אליו וכל המבחנים הינם ללא הגבלת זמן.
המבחן הראשון הוא חזרה על החומר כלומר פותרים אותו יחד,
המבחן השני הוא סימולציה כלומר פותרים אותו באופן עצמאי ללא עזרה
והאחרון הוא “מבחן אמיתי” עם ציון.
בפועל, הנייטיב’ס התעקשו לקבל ציון על כל המבחנים שהם ביצעו, עד כה לא היה ציון נמוך מ-96 באמתחתם.

קטנת הבית סיימה מזמן את חומר הלימוד בשפה ולרשותה ספרי קריאה ששאלנו מספריית בית הספר. אחד הספרים התגלה כקשה לקריאה, היום הצעתי לה שאקריא לה ממנו ואם היא תרצה היא יכולה להצטרף ולחלוק בקריאה. התחלנו לקרוא, באמת יחסית ספר מאתגר, שפה עשירה וביטויים רבים משובצים בשטף הסיפור העלילתי עצמו, אז בעיקר אני קראתי בקול רם ושוחחנו. מפה לשם, עשינו הרבה גוגל ולמדנו מהו קיסוס, מהי תחרה, מה היא בנייה קולוניאלית (כולל דיון בקמבודיה ווייטנאם כקולוניות צרפתיות לעומת הודו כקולוניה בריטית והפיליפינים כקולוניה ספרדית. הקטנה הצביעה בקלות על הסממנים שנותרו בכל אחת מהארצות הללו לכיבושים שהיו בהן, מהבאגט בוייטנאם עד השימוש במילים בספרדית בשפה המקומית בפיליפינים), מה זו מסכה אפריקאית, מהי פילוסופיה, הכרנו את הפסל המפורסם “האדם החושב” ובדקנו שהאמן שיצר אותו הוא אוגוסט רודן. לא רע לחצי שעה של קריאה משותפת.

המרכזי סרבן קריאה ולכן, בנוסף לשיעורי השפה איתי בצמוד לספר הלימוד, מצאנו דרך נוספת לקדם את כישורי השפה שלו. הוא כותב יומן.
מתחילת המסע ועד היום השתפרו כישורי הכתיב וההבעה שלו בצורה משמעותית והוא יוצר מזכרת מקסימה של המסע כולו, כולל מזכרות קטנות שהוא מדביק ביומן – שטרי כסף מקומיים, כרטיסי כניסה לאטרקציות מיוחדות שביקרנו בדרך, קבלות וכרטיסי ביקור מעניינים. יש לי הרגשה שלא רק הוא ישמח בעתיד על המזכרת הזאת, אלא כולנו.

ומחשבה אחרונה לעכשיו

אחרי שהנייטיב’ס שלפו אסים רציניים במבחני המיצ”ב, הראיס ואני כמובן התרגשנו והיינו גאים מאד אבל מעבר לכך, זה הבהיר לנו – חינוך ביתי זו דרך פשוט אדירה עבור הילדים. עשינו בחירה נהדרת וזו הרגשה נהדרת.
אני חושבת שלא יהיה מוגזם לומר שהומסקולינג זה אחד הדברים המספקים והאיכותיים שעשינו השנה.

Related posts:

שבעה טיפים על הום סקולינג במסע משפחתי בעולם חמש ארוחות בוקר במסע משפחתי במזרח יום הולדת במסע משפחתי הומסקולינג וסיר הלחץ המשפחתי